דב"ע נז/21 - 01

תקציר

הערעור מתייחס לתאונת עבודה שאירעה בחודש ינואר 1991, שבעקבותיה נקבעה למשיב נכות נוירולוגית בשיעור של 10% בשנת 1994. הן המערער והן המשיב ערערו על החלטה זו, אך לא על קביעת הנכות הנוירולוגית, בפני הוועדה הרפואית לעררים. במהלך הדיון בוועדה נשללה הנכות הנוירולוגית ללא התראה מוקדמת לצדדים. לאחר מכן ערער המשיב לבית המשפט המחוזי, שהחזיר את התיק לוועדה לדיון חוזר בתחומים מסוימים, אך אישר את החלטת הוועדה הנמוכה יותר בעניין הנכות הנוירולוגית. שני הצדדים ערערו למנהל העררים של המוסד לביטוח לאומי, כאשר המערער טען כי לוועדה הרפואית לעררים הייתה סמכות לבחון את הנכות הנוירולוגית והמשיב טען ההפך. מנהל הערר פסק לטובת המערער. החלטת בית המשפט המחוזי התהפכה, והתיק הוחזר לוועדה הרפואית לעררים לבחינת הפגיעה הנוירולוגית, תוך מתן אפשרות לשני הצדדים להציג חומרים רפואיים רלוונטיים. בפסק הדין הודגש כי אמנם סמכותה של הוועדה לבחון נושאים שלא הוגש עליהם ערר מוגבלת, אך היא יכולה להפעיל את שיקול דעתה כדי להבטיח החלטה רפואית אמינה ומלאה. זאת, במיוחד כאשר שני הצדדים ערערו תחילה על קביעות רפואיות אחרות, והחלטת הוועדה התבססה על בדיקתה את המשיב. כמו כן, יש לכבד את מומחיותה של הוועדה ואין לבטל את החלטתה ללא נימוקים משכנעים. מאחר שהוועדה לא מצאה כל נכות נוירולוגית בבדיקת המשיב, לא ראה בית המשפט עילה להתערב בהחלטה זו, במיוחד כאשר מדובר בשאלה של שיקול דעת רפואי.