ע"נ 68058-03-22

תקציר

זהו פסק דין בתיק בבית משפט השלום בחיפה שעסק בהכרה בקשר סיבתי בין פיברומיאלגיה של מערערת לבין שירותה הצבאי. המערערת, שסבלה מפיברומיאלגיה לאחר שירותה, ערערה על החלטת קצין התגמול במשרד הביטחון, שלא הכיר בקשר סיבתי בין מחלתה לבין שירותה. בית המשפט קיבל חלקית את הערעור, וקבע כי השירות תרם באופן חלקי להתפרצות המחלה. הסוגיה העיקרית שבמחלוקת הייתה הקשר הסיבתי בין שירותה של המערערת לבין מחלתה. בית המשפט בחן את המקרה הן מבחינה עובדתית-רפואית והן מבחינה משפטית. במישור העובדתי, קיבל בית המשפט את תיאורה של המערערת את תנאי שירותה ואת הלחצים הנפשיים שחוותה, ומצא אותם אמינים. עוד נקבע כי המחלה לא הייתה קיימת לפני השירות. עם זאת, בית המשפט לקח בחשבון גם את התיק הרפואי של המערער לפני השירות, אשר תיעד כאבי גב המיוחסים לעקמת ולמחלת שוירמן. אשר להיבט הרפואי של הקשר הסיבתי, קיבל בית המשפט את חוות דעתו של המומחה מטעם המשיב, פרופ' ארנפלד, אשר ייחס את המחלה למצבו הקודם של המערער בעמוד השדרה והסכים כי לחץ נפשי עלול לגרום או לתרום למחלה. בעוד שהמומחה מטעם המערערת ייחס את המחלה ללחצים נפשיים במהלך השירות, העדיפה חוות דעתו של פרופ' ארנפלד כי המחלה נגרמה כתוצאה מבעיות עמוד השדרה של המערער לפני השירות. עם זאת, בית המשפט שקל גם את האפשרות שהלחץ הנפשי שחוותה המערערת במהלך שירותה תרם להתפתחות המחלה. בהתייחסו להיבט המשפטי, עמד בית המשפט על הדרישות להכרה בקשר סיבתי בין שירות צבאי לבין מחלה חוקתית, כפי שהותוו בפסיקה קודמת, ובפרט בפסק דין העופות. על פי תקדים זה, מקרים כאלה יכולים ליפול לשלושה סוגים. בית המשפט הגיע למסקנה כי עניינו של המערער נופל לסוג השלישי, בו עצם השירות הצבאי, על הלחצים והמתחים הטמונים בו, יצר מצב חריג של לחץ. לפיכך, התקיימו היסודות הסובייקטיביים והאובייקטיביים הדרושים לביסוס קשר סיבתי. למרות זאת, החליט בית המשפט שלא להכיר באופן מלא בקשר הסיבתי בין מחלתה של המערערת לבין שירותה. זאת, משום שבניגוד למקרים קודמים, מחלתו של המערער לא הייתה רדומה לחלוטין לפני השירות, שכן חלק מתסמיניה באו לידי ביטוי עוד לפני השירות. לפיכך, בית המשפט ייחס תרומה חלקית בלבד של 40% לשירות להתפתחות המחלה. כמו כן פסק בית המשפט למערערת שכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪ ופסק לה את הוצאות הכנת חוות דעתו של המומחה מטעמה, ד"ר אלוש.