פ"ל 88-03-23

תקציר

הנאשם הורשע בנהיגה בזמן פסילה, ללא רישיון נהיגה תקף וללא ביטוח. זה קרה בשתי פסילות נפרדות - אחת מינואר 2020 למשך שש שנים ואחת מינואר 2022 למשך עשר שנים - ועם רישיון שפג תוקפו מאז אפריל 2012. אין זו העבירה הראשונה של הנאשם; יש לו 31 הרשעות קודמות, מתוכן כמה בגין נהיגה בזמן פסילה ונהיגה ללא רישיון. חומרת העבירות, הסיכון לשלום הציבור והצורך בהרתעה – כל אלה משמעותיים. השופט פירט את טווח הענישה ההולם כרכיב של עונש מאסר של שישה עד 20 חודשים ורכיב פסילה של שלוש שנים עד פסילה לצמיתות. בגזר הדין התחשב השופט בקבלת האחריות של הנאשם, בהרשעותיו הקודמות, בנסיבותיו האישיות – לרבות בטיפול בשתי בנותיו הקטינות והוריו הקשישים – ובשהותו במעצר ובפיקוח אלקטרוני. השופט בחן גם את תסקיר שירות המבחן ויועצת השיקום, שפירטו את המוטיבציה הראשונית של הנאשם לטיפול ואת הבנתו את מעשיו, אך בסופו של דבר מצא כי אין לו כוח לשינוי מהותי. בנסיבות אלה, השופט מיקם את העונש ברבע העליון של טווח הענישה. על הנאשם נגזרו 16 חודשי מאסר, ושמונה חודשים נוספים של מאסר על תנאי שירוצו ברצף, ובסך הכל 22 חודשים - בניכוי ימי מעצר. בנוסף, גזר השופט על הנאשם עשר שנות פסילה בפועל, תשעה חודשי פסילה על תנאי והפעיל שמונה חודשי פסילה על תנאי במקביל. לנאשם יש גם זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום.