ע"מ 5752-04-09

תקציר

המשיב, נציב מע"מ, הוציא הודעת שומה למערער, מר פיקהולץ, בה קבע את חבותו במע"מ לשנים 2002-2003, והטיל עליו קנס לפי סעיף 50(א) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ה-1975, בסכום של כפל חבות המס. הבסיס לקנס היה מעורבותו של המערער בהוצאת חשבוניות שלא כדין, דבר שגרם נזק למדינה. המערער ערער על השומה. הדיון נסב סביב שתי קבוצות של חשבוניות. הסט הראשון כלל ארבע חשבוניות שהוציאה אלוני, חברה שלכאורה כבר לא הייתה בבעלותו של המערער, לטובת ער"ן 2001, שהמערערת מכרה לאנגל. הסט השני כלל שש חשבוניות שהוציא ערן לאלוני. המשיב טען כי מדובר בחשבוניות פיקטיביות, וביקש להטיל על המערערת קנס בגין שתי מערכות החשבוניות. מהראיות עולה כי המערער מכר את ערן 2001 לאנגל אך המיר באופן מלאכותי את תמורת המכירה לאלוני, חברה שבשליטתו. אלוני הוציא את ארבע החשבוניות והעביר את התמורה למערערת, אשר פרעה אותן במזומן באמצעות חלפני כספים. תנועה מעגלית זו הבטיחה כי המערערת תקבל את הכסף ללא תשלום מע"מ. כמו כן, הוכח כי אלוני, שהייתה בשליטת המערערת, לא שילמה בפועל את המע"מ הנדרש על התקבולים שקיבלה מאנגל, שכן היא ניכתה מע"מ תשומות על בסיס סט החשבוניות השני. חשבוניות אלו הוצאו על ידי ערן לאלוני, והמשיב טען כי לא מאחוריהן עסקה ממשית. הפרטים על גבי החשבוניות היו מעורפלים ולא עמדו בדרישות הקבועות בתקנות מס ערך מוסף (ניהול פנקסי חשבונות), תשל"ו-1976. נמצא כי למערער שליטה מלאה הן באלוני והן בערן, כך שהוא יכול היה להוציא עבורם חשבוניות. מכלול הנסיבות הוביל למסקנה כי המערערת יזמה את הוצאת החשבוניות הללו כדי להימנע מתשלום מע"מ על מכירת ערן 2001, ולפיכך עמדת המשיב כי מדובר בחשבוניות פיקטיביות התקבלה. בית המשפט דחה גם את טענת המערערת כי עמדת המשיב חרגה מהתכלית החקיקתית של חוק מס ערך מוסף. נמצא כי למשיב יש סמכות להטיל סנקציה על המערער באופן אישי, על אף היותו מנהל החברות שהוציאו את החשבוניות, שכן המערער ניצל את סמכותו כמנהל חברה להוצאת החשבוניות הבלתי חוקיות. לבסוף, קבע בית המשפט כי המשיב לא נדרש להוכיח נזק ממשי לאוצר המדינה, אלא רק את פוטנציאל הנזק, שהיה קיים במקרה זה. הערעור נדחה, והמערער חויב לשלם למשיב הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.