בג"צ 10312/05

תקציר

העותר, חבר לשכת מפלגת העבודה, הגיש עתירה נגד מספר מועמדים ומועמדים לשעבר לראשות מפלגת העבודה, בטענה כי חרגו מהמגבלות התקציביות בבחירות הפנימיות. כן ביקשה העתירה מהמשיבה לחייב את המועמדים להגיש תצהירים המפרטים את כספי הבחירות שלהם ולחקור את התנהלותם. עם זאת, העתירה לא ייחסה חשד לחלק מהמשיבים וביקשה סעד מקדמי ביחס לאחרים. החלטת המשיב הורתה לחלק מהמשיבים להשיב לטענות בתוך עשרה ימים, אך לא נתמכה בתצהיר. לאחר מכן הגיש העותר בקשה נוספת למשיב, אשר נדחתה. משכך, הביא העותר את העניין לבית המשפט, וביקש להורות למשיב לקיים דיון דחוף ולהטיל סנקציות לפני הבחירות. בית המשפט דחה את העתירה ללא דיון לגופה. נמצא כי העותר לא מיצה את כל הסעדים המנהליים, כנדרש, שכן לא פנה לרשויות הרלוונטיות – המשיבים 2 ו-3 – טרם הגשת העתירה. זאת ועוד, בית המשפט הדגיש כי ככלל הוא נמנע מלהתערב בעניינים אלה, במיוחד כאשר העותר מבקש לדחות את הבחירות. עוד ציינו השופטים כי העותר יכול היה לפעול מוקדם יותר, והעיכוב נראה אסטרטגי, במטרה להשפיע על הבחירות. לפיכך, העתירה נדחתה בשל אי עמידה בדרישות הפרוצדורליות, ובית המשפט בחר שלא להתערב בענייניה הפנימיים של המפלגה.