ה"פ 1273/02

תקציר

בבעלות המבקשים מספר חלקות קרקע בירושלים. לטענתם, הרשויות נתנו להם הבטחה מנהלית מחייבת לשנות את ייעוד אדמתם משמורת טבע לבנייה למגורים, או לספק להם קרקע חלופית מקבילה, לאחר שינוי ייעוד הקרקע בשנת 1959. לחילופין, הם טוענים כי זכויות הקניין שלהם נפגעו. המבקשים מבקשים מבית המשפט להורות למשיבים להכין תכנית המשנה את ייעוד הקרקע, או לפצות אותם בקרקע חלופית או כספית, ולהשיב להם את הוצאותיהם. המשיבים חולקים על טענות המבקשים ומעלים מספר טענות סף, ובהן כי התביעה התיישנה על פי חוק, כי המבקשים התמהמהו שלא לצורך בהגשתה, וכי היא אינה מתאימה להליך של פסק דין הצהרתי, ועל כן יש לדחותו. בית המשפט מוצא כי טענת המבקשים לוקה בחסר. המכתב עליו מבססים המבקשים את טענתם להבטחה מינהלית אינו מהווה הבטחה כזו. היא לא ניתנה על ידי בעל סמכות לעשות כן, היא לא התכוונה להיות בעלת תוקף משפטי מחייב, המבקשים לא הבינו אותה כבעלת השפעה כזו, היא נעדרת פירוט והיתכנות, וממילא הייתה לרשות הצדקה משפטית שלא לקיימה. זאת ועוד, זכויות הקניין של המבקשים נפגעו בעת שינוי ייעוד הקרקע, אך הם לא הגישו תביעה לפיצויים בתוך פרק הזמן הקבוע בחוק. המבקשים התעכבו שלא לצורך בהגשת תביעתם והליך פסק הדין ההצהרתי אינו מתאים להכרעה בתביעה. לפיכך, התביעה נדחית לגופה, כמו גם לעילות הסף. המבקשים יישאו בהוצאות המשיבים.