רע"פ 6307/03

תקציר

הכרעת הדין המדוברת מתייחסת לעבירות מס שבוצעו על ידי שני מבקשים שהורשעו ונגזר דינם על ידי בית משפט השלום בנתניה. על מבקש 1 הוטל קנס בסך 100,000 ₪ ואילו על מבקש 2 נגזרו 12 חודשי מאסר בפועל ועוד 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים. המבקשים ערערו לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו על חומרת עונשם, אך בקשתם נדחתה, מה שהוביל אותם להגיש בקשה לחופשה כדי לערער לערכאה גבוהה יותר. הבקשה מבקשת לערער על החלטת בית המשפט המחוזי לקיים את עונשו של בית משפט השלום. עם זאת, בית המשפט העליון מחליט לדחות את הבקשה. פסק הדין קובע, כי ככלל, רשות ערעור אינה ניתנת רק בנימוק של ערעור על חומרת העונש, ומקרה זה אינו נחשב לחריג. בית המשפט מקבל את טענות המבקש, לרבות מאמצים לתקן את המחדלים ואת הנסיבות האישיות כגון מצוקה כלכלית, הזמן שחלף מאז ביצוע העבירות, מצב בריאותי וניסיונות שיקום. עם זאת, היא מתיישבת עם נימוקי הערכאות הנמוכות יותר, ומדגישה את חומרת עבירות המס הקשורות במרמה ואת הצורך בהרתעה. בהתחשב בריבוי העבירות ובמשכן, העונש הנוכחי נחשב מידתי, במיוחד כאשר למבקש הרשעה קודמת. אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית, ומאשרת את עונש המאסר שנגזר על המבקש 2.