ע"א 424/89

תקציר

המערערת נרשמה לרכישת דירה מהמשיב באמצעות טופס "רישום לרכישת דירה". בטופס נכתב כי 30% הראשונים של התשלומים יהיו לא צמודים אם יעמדו במועדים, והיתרה תוצמד למדד ותשולם ב-20 תשלומים חודשיים. המערערת קיבלה טפסי חוזה לדוגמה ונספח תשלום מפקיד המשיב, כולל נספח לפיו אם הרוכש ישלם את 30% הראשונים במועד, המחיר כולו לא יהיה צמוד. חוזה הרכישה נחתם חודש לאחר מכן בצירוף אותו נספח. לאחר עמידה במועד האחרון לתשלום של 30%, ביקשה המערערת מהמשיב להשיב את התשלומים הנוספים ששולמו על פי החוזה, אך המשיב סירב בטענה שהנספח צורף בטעות. המערערת תבעה את המשיב, ובית המשפט המחוזי דחה את התביעה. המערערת ערערה לבית המשפט העליון וטענה כי הנספח לא היה טעות וכי גם אם כן, הוא מהווה טעות סופר, שאין לתקנה לפי דיני החוזים. בית המשפט העליון קבע כי טופס הרישום אינו החוזה המחייב, אך ניתן להתייחס אליו בעת קביעת תנאי התשלום. נמצא כי הנספח צורף בטעות והיווה טעות סופר ולכן יש לשנותו בהתאם לכוונת הצדדים כפי שבאה לידי ביטוי בטופס ההרשמה. בית המשפט דחה את הערעור והורה למערערת לכסות את הוצאות המשיב.