תה"ג 41686-07-10

תקציר

בית המשפט מצא כי העותר הציג ראיות מספיקות כדי להצדיק את הסגרתו של המשיב לשוויץ. הראיות שהוצגו על ידי הצדדים, יחד עם הטיעונים לעונש, שכנעו את בית המשפט כי התקיימו הקריטריונים שנקבעו בחוק ובפסיקה קודמת להכרזה על אדם ככשיר הסגרה. בית המשפט הדגיש כי תפקידו אינו לקבוע אשמה או חפות, אלא להחליט האם יש לנקוט הליכים פליליים נגד המשיב בשוויץ. בית המשפט נמנע מלבחור בין ראיות סותרות, והשאיר תפקיד זה לבית המשפט השוויצרי. אשר לטענת המשיב בדבר טענת הונאת הביטוח, מצא אותה בית המשפט בלתי משכנעת ומרוחקת, מה גם שהמשיב לא הציג כל ראיה המגבה את מעורבותו בסחר ביהלומים או את יכולתו לממן את רכישת היהלומים. עוד ציין בית המשפט כי לבדיקות הדנ"א, אף שטרם הסתיימו, לא היה משקל רב, שכן נוכחותו של המשיב בזירה ובדיקתו את היהלומים לא היו שנויות במחלוקת. בית המשפט התייחס לסוגיית נסיבותיו האישיות של המשיב, לרבות היעדר אזרחותו במדינה כלשהי מלבד ישראל, שירותו הצבאי ומצבו הבריאותי. עם זאת, בית המשפט ציין כי נסיבותיו של המשיב אינן מצדיקות התניית הסגרתו בהסכמת ממשלת שוויץ לאפשר לו לרצות כל עונש אפשרי בישראל. זאת, במיוחד נוכח העובדה שהמשיב ובני משפחתו עלו לישראל רק לאחר ביצוע העבירה וכי הנסיבות הנוכחיות של משפחתו לא הובהרו דיים. בית המשפט הדגיש כי נסיבות אישיות אינן מהוות בדרך כלל סיבה תקפה לסרב להסגרה וכי תנאי כזה יחתור תחת תכליתם של דיני ההסגרה. עוד ציין בית המשפט כי לא יעכב עוד את מתן החלטתו כדי לאפשר לבא כוח המשיב לנהל משא ומתן עם הרשויות השוויצריות, שכן הוא אינו רוצה להיראות כמי שמתערב במו"מ זה. הרשויות בשוויץ ביקשו את ההסגרה לצורך העמדה לדין בגין עבירת גניבה לכאורה, שהיא עבירה הניתנת להסגרה על פי האמנה האירופית להסגרה. לפיכך, הכריז בית המשפט על המשיב כבר הסגרה ונעתר לבקשת העותר. למשיב שמורה הזכות לערער על החלטה זו לבית המשפט העליון בתוך 30 יום.