ת"א 15431-11-18

תקציר

התובעים, יורשיו של ג'ריס יוסף עראף ז"ל, ביקשו סעד הצהרתי כדי להירשם כבעלים של קרקעות מסוימות הידועות כחלקות 26, 27, 30 ו-32. לטענתם, קרקעות אלה נרכשו באמצעות עסקת חליפין עם הנתבעת בשנת 1954. עם זאת, הנתבע טען כי עסקה כזו לא בוצעה וכי התביעה חוסה תחת חוק ההתיישנות, השיהוי הקיצוני וחוסר תום הלב. בית המשפט הסכים עם טענות הנתבעת. נמצא כי התובעים לא הביאו ראיות מספיקות להסכם החליפין הנטען, למעט מסמך שלא נחתם על ידי הנתבעת. שני העדים שהוצגו על ידי התובעים, שהיו בני משפחה, נעדרו ידע ממקור ראשון ולא השתכנעו בעדותם בדבר החזקה והשימוש בקרקע שבמחלוקת. יתר על כן, השיהוי הקיצוני של התובעים בעמידה על זכויותיהם – במשך למעלה מ-60 שנה – פגע ביכולתם להוכיח את טענותיהם ותמך בהגנת ההתיישנות של הנתבע. בית המשפט ציין כי התובעים לא נקטו כל פעולה להעברת רישום המקרקעין על שמם או לעמידה על זכויותיהם, למרות שהיו מודעים לעסקה הנטענת. חוסר מעש זה, יחד עם היעדר ראיות משכנעות לתמיכה בטענת התובעים, הביאו את בית המשפט לדחות את בקשתם לסעד הצהרתי. בנוסף, בית המשפט הורה לתובעים לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 30,000 ₪ לנתבע בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. השופטת סיימה את דבריה בהדגשה כי התובעים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם וכי תביעתם אינה ראויה, ובכך מצדיקה את דחיית התביעה.