ע"א 407/61

תקציר

זהו פסק הדין של מקרה של תאונת עבודה קטלנית שאירעה בשנת 1960, בה נפטר מרכוס וייס, עובד של אריה כהן, לאחר שנפל לבאר פתוחה בעת ביצוע עבודות תחזוקה במפעל מים בבעלות עיריית נתניה. בתיק, שנדון בבית המשפט העליון, היו מעורבים נתבעים רבים, בהם כהן, חברת המים מקורות (ששכרה את שירותיו של כהן) ועיריית נתניה, שכל אחד מהם ניסה להעביר את האשמה לאחרים. פסק הדין מצא את כל הנתבעים אחראים בדרגות שונות לרשלנות שהובילה לתאונה. עיריית נתניה נמצאה אחראית לאי כיסוי בטוח של הבאר, בניגוד לפקודת המפעלים, 1946. מקורות וכהן נמצאו אחראים לרשלנות בהבטחת בטיחות העובדים. בית המשפט ייחס 50% מהאחריות למנוח בגין רשלנות תורמת. בתחילה חילק בית המשפט המחוזי את יתרת החבות שווה בשווה בין הנתבעים, אך בית המשפט העליון תיקן זאת למחצית המיוחסת לעירייה, ושליש כל אחת לכהן ולמקורות, וביניהן הוראות לשיפוי. פסק הדין פסק פיצוי כספי לאלמנתו ולבנו של וייס, כאשר הריבית תחושב מיום הגשת התביעה, ופירט את הניכויים שיש לבצע בגין קצבאות המוסד לביטוח לאומי. היבטים מרכזיים של פסק הדין נגעו להגדרת "מפעל" לפי פקודת המפעלים, לאחריותם של מעסיקים וקבלנים לבטיחות העובדים ולפרשנות תיקים תלויים ועומדים בעניין שיעורי הריבית בפסקי דין.