ת"א 34755-03-18

תקציר

התובע, מתאמן קבוע בחדר כושר, נפגע כאשר זרועו של מכשיר כושר נפלה לפתע ופגעה בפניו. הוא הגיש תביעה לפיצויים לפי פקודת הנזיקין נגד מפעיל חדר הכושר, בטענה לרשלנות. הנתבע טען כי יש לדחות את התביעה על יסוד סתירות בין תיאורו הראשוני של התובע את האירוע לבין הנסיבות בפועל. עם זאת, בית המשפט דחה טענת הרחבת מראית עין זו, וקבע כי הנאשם החזיק בתיעוד הווידיאו של האירוע מלכתחילה ולא היה נגוע בדעות קדומות. לגופו של עניין, קבע בית המשפט כי התובע לא הצליח להוכיח את רשלנות הנתבע. התובע טען כי פגם במכשיר או תחזוקתו הלקויה גרמו לתאונה. עם זאת, הוא לא הביא כל ראיה מומחית שתתמוך בטענות אלה, ובית המשפט לא יכול היה להסיק כי הנתבעת הפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה. זאת ועוד, המכשיר לא נחשב ל"דבר מסוכן" כהגדרתו בפקודה הרלוונטית, דבר שהיה מעביר את נטל ההוכחה אל הנאשם. לפיכך, תביעת הנזיקין של התובע נכשלה בשל חוסר ראיות. עם זאת, בית המשפט התייחס בקצרה לסוגיית הנזק וקבע כי לתובעת נגרמו צלקות אסתטיות. בית המשפט העריך את הפיצוי בגין נזק לא ממוני ב-25 אלף שקל, לצד 500 שקל הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה. בסופו של דבר נדחתה התביעה, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו.