ע"פ 7241/12

תקציר

במקרה שלפנינו ערער המערער על חומרת העונש שנגזר על ידי בית המשפט המחוזי בנצרת לאחר שהורשע בהחזקת נשק לפי סעיף 144(א) לחוק העונשין. במסגרת הסדר טיעון נגזרו על המערער תשעה חודשי מאסר בפועל, שנת מאסר על תנאי וקנס בסך 5,000 ₪. סנגורו של המערער טען כי העונש חמור יתר על המידה בהתחשב באופי העבירה, נסיבותיו האישיות של המערער – ובפרט הסתמכותו על טיפול בבת נכה – ועקרון אחידות הענישה. לטענתם, הפער בין עונשו של המערער לעונשו של נאשם אחר, עווני, אינו מוצדק. לעומת זאת, טענה המדינה כי בית המשפט כיבד את הסדר הטיעון וכי עונשו של המערער היה מקל בהשוואה למקובל בפסיקה בעבירות נשק. יצוין, כי המערער החזיק שלא כדין אקדח פ.נ. במשך מספר חודשים ומסר אותו לקרוב משפחה, חליל, לצורך ירי חגיגי באירוע חתונה, תוך סיכון ציבורי משמעותי. מעשה זה הציב את המערער בקצה העליון של סולם העבירות, במיוחד נוכח הרשעותיו הקודמות. למרות טענת ההגנה לענישה אחידה, בית המשפט הכיר בכך שהסדר הטיעון מבחין מטבעו בין הנאשמים, בהתחשב בנסיבותיהם השונות ובהיסטוריה השונה שלהם. הגם שהעונש שנגזר עליו עשוי להיראות חמור, הוא היה בגבולות שהוסכם עליהם בהסדר הטיעון, ולפיכך נדחה ערעורו של המערער, שחייב אותו להתייצב לריצוי עונשו ביום 26.2.2013, כאשר תנאי השחרור הקודמים נותרו בתוקף עד אז.