רע"א 15420-01-11

תקציר

שלושה ערעורים נפרדים הוגשו על החלטות רשם ההוצאה לפועל בנוגע לתיק הוצאה לפועל ארוך שנים שבו היו מעורבים גוטליב ובני הזוג אחידוב. בערעור הראשון, רע"א 15240-01-11, שהגישו בני הזוג אחידוב, נטען כי החלטת הרשם לחייב אותם לשלם לגוטליב סך של 43,348.19 ש"ח, שהיו ההוצאות שנפסקו בפסק הדין המקורי, מהווה כפל תשלום. עוד טענו בני הזוג כי לרשם אין סמכות לפרש את הסכם הפשרה באופן שונה ממשמעותו הפשוטה. בערר השני, רע"א 25383-01-11, שהוגש על ידי גוטליב, נטען כי לרשם לא הייתה סמכות להורות על פתיחת תיק ההוצאה לפועל והשבת הסכומים ששולמו על פי הסכם הפשרה. עוד טען כי היה על הרשם להטיל ריבית מרבית על חובם של בני הזוג אחידוב וכי הפחתת שכר טרחת הכונס על ידי הרשם אינה חוקית. הערר השלישי, רע"א 25335-01-11, הוגש על ידי כונסת הנכסים שמונתה בתיק ההוצאה לפועל, עו"ד רבקה גוטליב-גרינברג, שטענה כי לרשם אין סמכות לשנות החלטות חלוטות קודמות בעניין שכר טרחת הכונס. בית המשפט לא מצא טעם באף אחד מהערעורים. באשר לערעור הראשון קבע בית המשפט כי מאחר שפסק דינו של בית המשפט המחוזי לא התייחס לרכיב ההוצאות בפסק הדין המקורי, החלטת הרשם לקיים רכיב זה אינה בלתי חוקית ואף אינה מהווה חיוב כפול. באשר לערעור השני, קבע בית המשפט כי לרשם סמכות להורות על פתיחת תיק ההוצאה לפועל והשבת תשלומים ששולמו במסגרת הסכם הפשרה, שכן בהסכם לא צוין כל ויתור עתידי בדבר השבת תשלומים אלה. בית המשפט גם לא מצא סיבה להטיל ריבית מקסימלית על חובם של בני הזוג אחידוב, שכן הם כבר שילמו אותו במלואו. לבסוף, ביחס לערעור השלישי, הסכים בית המשפט עם קביעתו של בית משפט קמא כי החלטת הרשם לא כללה כל הוראה אופרטיבית הנוגעת לכונס הנכסים, ולפיכך לא היה לה מעמד לערער על ההחלטה. עוד ציין בית המשפט כי לרשם אכן הייתה סמכות לתת הוראות בדבר שכר טרחת הכונס, אך מאחר שלא הפחית שכר טרחה זה, שאלה זו נותרה בעינה. לפיכך נדחו כל שלושת הערעורים, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו.