עפ"ג 35094-04-14

תקציר

השאלה המרכזית במקרה זה היא האם יש לראות בראיות שהושגו במהלך מבצע משטרתי בלתי חוקי כבלתי קבילות בבית המשפט, בשל האופן הבלתי חוקי שבו הושגו. המשטרה הגיעה לדירתו של המערער כדי לעצור אותו ללא הצדקה חוקית. עם זאת, עם כניסתם לדירה גילו השוטרים סמים על שולחן בסלון, והמערער עצמו טען לבעלות עליהם. גילוי זה העניק לשוטרים סמכות משפטית חדשה לערוך חיפוש על גופו של המערער ללא צו. במהלך החיפוש אותר ונתפס רכוש גנוב. כעת על בית המשפט להחליט האם לקבל את הראיות הנוגעות לרכוש הגנוב, שהושג מלכתחילה שלא כדין, אך עם הצדקה משפטית מאוחרת יותר. פסק דינו של בית משפט קמא פירט את הראיות הרלוונטיות ואיזן נכונה בין האינטרסים השונים. בית המשפט החליט כי הראיות שהושגו בחיפוש הראשון צריכות להיות קבילות, למרות אי החוקיות הראשונית. ערכאת הערעור מסכימה לקביעה זו ולא תבטל אותה, מה גם שהיא מבוססת על קביעות עובדתיות של בית משפט קמא, אשר שמע את עדויות העדים. השופטים מדגישים כי עצם העובדה שראיות הושגו שלא כדין אינה הופכת אותן לבלתי קבילות בכל הנסיבות. עליהם להפעיל את שיקול דעתם תוך איזון בין זכותו של המערער להליך הוגן לבין ערכים מתנגשים אחרים, כגון גילוי האמת, הגנה על שלום הציבור וזכויות הקורבן. במקרה זה, המשטרה פעלה בתום לב ומעשיה לא פגעו במהימנות הראיות. זאת ועוד, חומרת העבירות שבוצעו, הנסיבות בהן בוצעו ועברו הפלילי העשיר של המערער, מצדיקים את קבלת הראיות. באשר לעונש שהוטל על המערער, מדגיש בית המשפט כי הוא מצוי במתחם הסבירות ולא יתערב בו. כך גם לגבי הפיצוי שנפסק לנפגע, שנקבע על סך 20,000 ₪, למרות בקשת המערערת להפחתו. השופטים, השופט אליקים, המשנה לנשיא ר' שפירא והשופטת ב' טאובר, מסכימים כולם עם פסק הדין ומחליטים לדחות את הערעור על כל חלקיו. ההחלטה ניתנה בנוכחות הצדדים ובאי כוחם ביום 12.6.2014.