ע"א 6143/05

תקציר

בית משפט השלום בירושלים דן בסכסוך משפטי במסגרת פשרה שהציעו הצדדים בנוגע להסכם שכירות משנת 1991. המערער חויב לשלם למשיב 675,000 ₪ בתוך 30 יום, בתוספת הוצאות משפט בסך 25,000 ₪. הסכסוך עסק בכך שהמערערת לא שילמה לכאורה דמי שכירות במשך שמונה שנים, תוך שהיא טוענת להשקעות משמעותיות שבוצעו בנכס תחת הבטחות לשכירות בלתי מוגבלת. כמו כן הוגשה תביעה שכנגד בגין נזקים בגין ליקויים בנכס. במהלך המשפט הראשוני הסכימה המערערת לפנות אך שמרה לעצמה זכויות בסכסוכים כספיים. הפשרה חייבה את פסק הדין לשקף כראוי את חילוקי הדעות הכספיים, עליהם ערערה המערערת מאוחר יותר בערעור, בטענה שהחלטת בית המשפט לא התייחסה במלואה לתרומתה ולנזקיה. עם זאת, ערכאת הערעור טענה כי למרות שפסקי דין של פשרה מציעים עילות ערעור מוגבלות, הם מצאו כי פסק הדין הראשוני מאזן כראוי את הטענות הנוגעות להסכמי שכירות והשקעות, ומתנהל באופן הגיוני במסגרת משפטית נתונה. הנימוקים לא הצביעו על חוסר הגינות או טעות, ובית המשפט לא מצא בסיס לשנות את פסק דין הפשרה, ובכך דחה את הערעור והורה הוצאות נוספות על המערער.