ת"פ 405/01

תקציר

הנאשם, סבו, הורשע בביצוע עבירות מין שונות בנכדיו, ל' ונ.מ., במשך מספר שנים. נסיבות העבירות כללו מעשים מגונים, מעשה מגונה ותקיפה מינית. הנאשם ניצל את משרת האמון שלו וביצע בנכדותיו מעשים מיניים קשים תוך גרימת נזק נפשי כבד. מעשיו הובילו גם לקרע במשפחה, בעיקר בין אשת הנאשם לבין בתה ונכדיה. הקורבנות סבלו מפגיעה נפשית עמוקה, ומצבה הנפשי של ל' הידרדר משמעותית. הנאשם הכחיש את המיוחס לו וניסה להטיל את האשמה על הקורבנות, תוך גרימת עוגמת נפש נוספת. בית המשפט התחשב בגילו המתקדם של הנאשם ובמצבו הבריאותי, אך הדגיש את אופיין המכוער של עבירותיו, את הצורך בהרתעה ואת הפגיעה הקשה בקורבנות. צוין כי הנאשם לא הביע חרטה ואילץ את המשפחה לעמוד במשפט כואב בכך שהכחיש את ההאשמות. בית המשפט הדגיש את כוונת המחוקק העומדת מאחורי דיני העונשין הנוגעים לעבירות מסוג זה, שמטרתם להחמיר את הענישה ולהוקיע את המבצעים. בסופו של דבר נגזרו על הנאשם 15 שנות מאסר, לצד מאסר על תנאי, קנס כספי וטיפול רפואי. פסק הדין הדגיש את חומרת עבירות המין בתוך המשפחה ואת הצורך בפעולה נחושה להגנה על הקורבנות ולהעברת מסר לפוגעים פוטנציאליים. הנאשם חויב להתייצב לריצוי עונשו במועד שנקבע, עם אפשרות לערער לבית המשפט העליון בתוך 45 יום.