ע"פ 77/61

תקציר

בית המשפט העליון דחה ערעור על הרשעה באי ציות להוראות שוטר לפי תקנה 3(ג) לתקנות התעבורה (סדרי דין), התשי"ג-1953. המקרה עסק בנהג אוטובוס שלא עצר בצומת למרות איתות של שוטר לעשות זאת. שאלת המפתח הייתה האם הנהג ראה את האות של הקצין, כאשר הערכאה הנמוכה יותר קבעה שלא, אך הוא היה צריך לראות אותה. בית המשפט העליון אישר החלטה זו, וקבע כי התקנה חלה על מצבים בהם נהג, ברשלנות, אינו מקיים איתות של שוטר. התעלמות מהאות עקב רשלנות נחשבת על פי החוק להתעלמות מכוונת או זדונית. דעת הרוב הדגישה את חשיבות ערנות הנהיגה ואישרה את ההרשעה, שתוצאתה פסילה של 15 יום מהחזקת רישיון נהיגה. פרשנותו של השופט ויתקון לתקנה הייתה רחבה, והדגישה כי משתמשי הדרך חייבים להישמע לאותות המשטרה בין אם הם רואים אותם ובין אם לאו, כל עוד אי השמירה נובעת מרשלנותם.