סע"ש 17526-01-13

תקציר

התובעת, עובדת מטעם הנתבעת, חברה להכנת שלטים דיגיטליים ותדפיסים, עבדה מספר תקופות בין השנים 1992-2012. התובע טען כי עבד אצל הנתבעת ברציפות למעלה מ-20 שנה, למעט חופשה שנתית, ואילו הנתבע טען כי היו הפרעות בהעסקתו. בית הדין בחן את תקופות ההעסקה, ומצא כי התקופה האחרונה החלה ביום 1.10.2008 והסתיימה ביום 30.11.2012 ונמשכה ארבע שנים וחודשיים. בית הדין אף קבע את שכרה של התובעת בתקופת ההעסקה האחרונה, שנקבע על 4,100 ₪ לחודש, על פי תלושי השכר שהוצגו. אין חולק כי התובע התפטר מעבודתו ביום 15.11.2012. התובע טען כי התפטר עקב הרעה משמעותית בתנאי העסקתו, לרבות אי תשלום זכויות סוציאליות וזיוף חתימתו על ידי הנתבעת להקמת חברה. בית המשפט קבע כי התובע לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיו וכי לא הודיע לנתבע כראוי על כוונתו להתפטר. לפיכך, התובעת לא הייתה זכאית לפיצויי פיטורים לפי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים. בית המשפט בחן גם את טענות התובע בדבר אי תשלום זכויות סוציאליות, לרבות הפרשות לפנסיה, פדיון ימי חופשה ודמי הבראה. נמצא כי הנתבעת לא שילמה מספיק הפרשות לפנסיה ועליה לשלם לתובע 5,765 ₪ בגין הפרשות שאינן לפנסיה. באשר לימי חופשה ודמי הבראה, מצא בית המשפט כי טענות התובעת הוסתרו בחלקן ודחה אותן. התובע יקבל 2,555 ₪ עבור דמי הבראה. לבסוף, בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובע את הסכומים האמורים, בצירוף שכר טרחת עורך דין בסך 3,000 ₪, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה ממועד הגשת התביעה. תביעת התובע התקבלה באופן חלקי, ולשני הצדדים הייתה זכות לערער על פסק הדין בתוך 30 יום.