ת"א 1185-02-12

תקציר

התיק בבית המשפט סובב סביב מחלוקת על פוליסות ביטוח, במיוחד בנוגע לתגמולי ביטוח אובדן כושר עבודה. התובע, שהיה מובטל לפני התאונה, תבע מחברת הביטוח הנתבעת אובדן כושר עבודה. הפוליסה המדוברת, בה מודה התובע כי קיבלה, מגדירה אובדן כושר עבודה כנכות הגורמת לאובדן מוחלט של כושר העבודה, או לחילופין ריתוק לביתו לתקופה העולה על תקופת ההמתנה. בית המשפט מינה מומחה שאישר את כליאת התובע בביתו עד ליום 31.12.2010. הטענה העיקרית נגעה לסכום התשלום. בפוליסת הביטוח היה סעיף המגביל את הפיצוי בשיעור של 75% משכרו הממוצע של המבוטח ב-12 החודשים שקדמו לתאונה. השופטת קבעה כי מאחר והתובע היה מובטל באותם 12 חודשים, לא ניתן להחיל סעיף זה, והורתה לנתבעת לשלם 5,631 ₪ כפול 6.5 חודשים (לאחר ניכוי תקופת המתנה של שלושה חודשים), בתוספת הפרשי ריבית והצמדה. עוד קבע השופט כי חברת הביטוח כשלה בחובתה להסביר לתובע את תנאי הפוליסה, ובפרט את סעיפי הפיצוי וכפל הביטוח. השופטת דחתה רכיבים אחרים בתביעת התובע, לרבות פיצוי בגין עוגמת נפש והשבת סכומי פרמיה, ולא פסקה שכר טרחה למי מהצדדים.