ע"ע 30313-07-18

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לבקשה לעיכוב ביצוע של פסק דין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב, אשר דחה את תביעת המבקש נגד המשיב והורה למבקש לשלם למשיב הוצאות בסך 18,000 ₪. המבקשים טענו, בין היתר, כי פוטרו מעבודתם באופן בלתי הוגן בשל התנכלות מצד הממונה עליהם ואי קבלת הסכמת ועד העובדים. עם זאת, בית הדין האזורי דחה טענות אלה, וקבע כי המבקש פוטר מטעמים לגיטימיים הקשורים להתנהלותו ולתפקדו וכי הליך הפיטורים היה כדין. כמו כן, אושרה החלטת ועדת התעסוקה לדחות את תביעת המבקש לפי חוק חיילים משוחררים, שכן נמצא כי אין קשר בין שירות המילואים של המבקש לבין פיטוריו. המבקשים ערערו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי והגישו בקשה לעיכוב ביצוע, בטענה כי קיימת הצדקה לעכב את תשלום ההוצאות שנפסקו נגדם. לטענתם, בית משפט קמא התעלם מראיות מהותיות וכי המשיב הסתיר ראיות. בנוסף, ציינו המבקשים את מצבם הכלכלי הקשה ואת הצורך בלקיחת הלוואות לכיסוי הוצאות משפט. עם זאת, המשיב התנגד לבקשה, תוך שהוא מדגיש את הצורך בתשלום מיידי ואת הסיכויים הנמוכים להצלחת ערעורו של המבקש. בסופו של דבר, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחתה. השופט קבע כי המבקש לא הוכיח די הצורך כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, ומאחר שמדובר בהתחייבות כספית, ככלל בתי המשפט אינם מעכבים תשלומים אלה. עוד ציינה השופטת כי המבקשים לא הביאו ראיות מספיקות למצבם הכלכלי וכי ההוצאות שנפסקו היו סבירות בהתחשב בסכום התביעה המקורית. הוצאות הבקשה יישקלו בהמשך פסק הדין בערעור. ההחלטה נמסרה לשני הצדדים בכתב.