בג"צ 3212/93
פסק-דין עליון
תקציר
בעל מתחם לא בנוי בירושלים קיבל היתר בנייה להקמת בניין משרדים על פי תוכנית המתאר הקיימת. בהמשך ביקש הבעלים שינויים בתכנית, שטופלו כבקשה חדשה. הרשות המקומית סירבה לדון בבקשה והבעלים ערער לוועדה המחוזית. הוועדה החליטה להכין תוכנית חדשה למתחם והנחתה כי אין להוציא היתרי בנייה עד אז. הבעלים עתר לבג"ץ בטענה כי החלטת הוועדה פוגעת בזכויותיו על פי ההיתר הקודם. בית המשפט מצא כי הבעלים לא החל בעבודות בנייה כלשהן בתוך שנה מקבלת ההיתר, ולכן הוא בטל. הוועדה המקומית יכלה לחדש אותו, אך הבעלים לא ביקש זאת. בנוסף, בקשת הבעלים לשינויים חרגה מהתכנית המקורית והייתה למעשה בקשה להיתר חדש. בית המשפט פירש את סירובה של הרשות המקומית לדון בבקשה כעיכוב עד שניתן יהיה לבחון את הצורך הציבורי בתכנית חדשה. התכנית הקיימת הייתה מיושנת ולא שירתה את האינטרס הציבורי, והבעלים נחשב כמי שנטש את ההיתר המקורי שלו בכך שביקש שינויים. יתר על כן, מוצדק היה לעכב את החלטתה בתכנית החדשה כדי להבטיח את מימוש האינטרס הציבורי. בית המשפט דחה את העתירה מבלי לפסוק הוצאות בשל אי עדכון הנורמה התכנונית מראש על ידי הרשויות.
בג"צ 3212/93 אלברט בנין נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה, עליון (18.4.1994)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.