תלה"מ 56328-06-18

תקציר

התובעת, ח.ל., הגישה תביעה נגד בעלה לשעבר, הנתבע ר.א.א., בגין שלושה מקרים של לשון הרע. שתי התביעות הראשונות נדחו מאחר שהתובע לא פירט את המילים המדויקות שנאמרו על ידי הנתבע, דבר הנדרש על פי דין. התביעה השלישית, הודעת דוא"ל מכפישה ששלחה הנתבעת למספר נמענים, נמצאה כלא נכונה ולא נעשתה בתום לב. המייל עסק בהזנחה הנטענת של התובעת את ילדיהם הקטינים, לרבות טענות כי הילדים נותרו ללא השגחה ורעבים, וישנו במשרדי העירייה. בית המשפט קבע כי הנתבע לא הוכיח את אמיתות הדברים וכי פנייתו לממונים על התובעת לא נעשתה בתום לב, אלא כדי לבזות ולהשפיל אותה. בנוסף, היקף הפרסום, שכלל פרטים מיותרים על חייו האישיים של התובע, נמצא בלתי סביר. השופט פסק לתובע פיצוי של 17,000 ₪ בגין נזקים לא ממוניים, לצד 8,000 ₪ הוצאות משפט. ההחלטה התקבלה על יסוד המבחן האובייקטיבי, בהתחשב בתפיסתו של האדם הסביר את הפרסומים, ובהתחשב בנזק המוגבל ובאופי העונשי של הפיצוי.