ת"א 2141/00

תקציר

התובע, מנשה אביב, טוען כי מינהל מקרקעי ישראל ("המינהל") מחויב על פי דין להתקשר עמו בהסכם חכירה בנוגע לחלקת אדמה בשואבה, או לכל הפחות להעניק לו מעמד של רשות בלתי חוזרת, בשל החזקתו ארוכת השנים בקרקע, התנהלות המינהל כלפיו בעבר, והמשא ומתן שהתנהל בין הצדדים בנוגע לסיום חוזה חכירה ארוך טווח ושינוי ייעוד הקרקע לשימוש לא חקלאי. המינהל, לעומת זאת, טוען כי החזקתו של אביב בקרקע מבוססת על שורה של חוזי הרשאה, שהאחרון שבהם פג בשנת 1996, וכי לאחר פקיעת חוזה זה המשיך אביב להחזיק בקרקע ללא הסכמת המינהל ואף ביצע בה בנייה בלתי חוקית. לפיכך דורש המינהל כי ידו של אביב תוסר מהקרקע וכי הוא ישלם את דמי השימוש המתאימים. בית המשפט דוחה את טענותיו של אביב לפיהן המינהל מחויב להחכיר לו את הקרקע או להעניק לו זכויות כלשהן בה. ראשית, נקבע כי החזקתו של אביב בקרקע מאז שנת 1996 אינה מבוססת על הסכמה כלשהי שניתנה על ידי המינהל, אלא להיפך, המינהל הבהיר לאביב, לא אחת, כי אינו מסכים להמשך החזקתו בקרקע. שנית, המו"מ בין הצדדים, שאביב יזם, לכריתת הסכם שכירות חדש, נכשל, בעיקר בשל הבנייה הבלתי חוקית של אביב באתר וסירובו לשלם את דמי החכירה המבוקשים, שהיו ראויים בהתאם לנסיבות. בנוסף, בית המשפט קובע כי התנהלות המינהל כלפי אביב, לרבות הימנעותו מפעולה יעילה באכיפת פינויו מהקרקע, אינה מצדיקה את הסעד המבוקש, מה גם שאביב פלש לקרקע וביצע בה בנייה בלתי חוקית. בית המשפט מדגיש כי רישיון במקרקעין, גם אם ניתן להשתמע ממנו מהתנהלות בעלי הקרקע, ניתן עקרונית לביטול בכל עת, ובוודאי כאשר מדובר ברכוש ציבורי. מכל מקום, בית המשפט קובע כי הכרה ברישיון בלתי חוזר ראויה רק במקרים חריגים בהם בעל הרישיון השקיע בנכס והשבח אותו מתוך כוונה שהרישיון יימשך, מה שאין כן כאן, שכן מרבית ההשקעות שביצע אביב היו בלתי חוקיות וחשפו אותו לסכנת הריסה. באשר לתביעה שכנגד, בית המשפט מקבל את דרישת המינהל כי ידו של אביב תוצא מהקרקע, לרבות מהשטח שהוקצה למשרד הביטחון, וכי הוא ישלם את דמי השימוש המתאימים, הנקבעים בשיעור של 6% משווי הקרקע, על פי הערכת שווי שהגיש המינהל. בית המשפט דוחה את טענותיו של אביב בדבר השיהוי הנטען של המינהל בהגשת התביעה, כמו גם את טענתו כי יש לחשב את דמי השימוש לפי התעריפים שנקבעו לקרקע חקלאית, וקובע כי עליו לשלם את האגרות המתאימות בגין השימוש שעשה בפועל בקרקע, מה גם ששימוש זה אף הניב לו רווח. בית המשפט דוחה גם את טענתו של אביב כי על המינהל לפצות אותו בגין ההשקעות שביצע בקרקע, או לחילופין לנכות את ערכן מדמי השימוש שהוא חייב, שכן מרבית ההשקעות הללו היו בלתי חוקיות. לבסוף, בית המשפט מורה לאביב לפנות את הקרקע שהוקצתה למשרד הביטחון, שכן אין מחלוקת כי פלש אליה ללא הסכמת המינהל.