בש"א 20170/07

תקציר

העותר ביקש לאשר תביעה ייצוגית נגד האוניברסיטה בגין שינוי מנגנון גביית התשלומים מהסטודנטים, דבר שנתפס על ידי העותר כמטעה ומקפח. העותרת ביקשה להיות פטורה מתשלום חלק משכר הטרחה, אך האוניברסיטה סירבה, והצדיקה את השינוי כהחלטה מנהלית שפורסמה בתקנון הלימודים. הבקשה התבססה על שתי עילות תביעה: הראשונה, לפי חוק החוזים האחידים, בטענה שהחלטת האוניברסיטה מהווה תנאי מפלה בחוזה אחיד; ושנית, לפי חוק הגנת הצרכן, בטענה שהאוניברסיטה עוסקת ומטעה את הסטודנטים. עם זאת, השופט קבע כי האוניברסיטה אינה יכולה להיחשב כעוסק בנסיבות העניין, וטענות העותר משוללות כל יסוד. השופט הדגיש כי עיקר פעילותה של האוניברסיטה הוא הקניית השכלה גבוהה, וגביית שכר הלימוד היא חלק בלתי נפרד ממנה. עוד ציין השופט כי העותר לא הוכיח כל הטעיה או נזק והטיל ספק בתום הלב של הבקשה מאחר והתשלומים המדוברים הועברו לאגודת הסטודנטים, שאת שירותיה ביקשה העותרת לבטל את הסכמתה. בסופו של דבר דחה השופט את הבקשה לאישור התובענה הייצוגית והורה למבקשת לשלם את הוצאות המשפט של האוניברסיטה בסך 35 אלף שקל.