ת"א 20921-02-17

תקציר

התובעת, חברת אורות גת בע"מ, ביקשה לפנות את הנתבעים משתי דירות הממוקמות על מגרש בקריית גת, מספר 5 ו-6. הנתבעים מתגוררים בדירות קרוב ל-60 שנה, מתחילת שנות ה-60. הדירות מוגנות מכוח חוק הגנת הדייר, והנתבעים טוענים לבעלות על דירה 6, או לחילופין זכויות שכירות תקפות. התובעת טענה כי יש לה עילה לפנות את הנתבעים לפי סעיפים 131(1) ו-131(10) לחוק הגנת הדייר. בית המשפט קבע כי התובעת לא הצליחה להוכיח את היעדר סמכות השיפוט המהותית של הנתבעים בתביעת הבעלות בדירה 6. התביעה נדחתה גם בשל אי הוכחת זכויותיהם של התובעים במקרקעין עליהם נמצאת הדירה. לפיכך, טענת הנתבעים לבעלות בדירה עומדת בעינה. באשר לבקשת הפינוי של התובעת לפי סעיף 131(1) לחוק הגנת הדייר, מצא בית המשפט כי טענה זו מהווה הרחבה של החזית ואינה מותרת. עם זאת, בית המשפט קיבל את תביעת התובעת לפינוי לפי סעיף 131(10) לחוק. בית המשפט קבע כי התקיימו ארבעת התנאים לפינוי: הראשון והשני, הבניין שבו נמצאות דירות הנתבעים מיועד להריסה, ובמקומו יוקם בניין חדש; שלישית, התובעת קיבלה היתר בניה למבנה זמני ולגדר הרכבה; ורביעית, התובע הציע לנתבעים פיצוי כספי כהסדר חלופי, אותו דחו הנתבעים. בית המשפט קבע כי לנתבעים זכות דיירות מוגנת בשתי הדירות, והפינוי מוצדק. הנתבעים יקבלו פיצוי כספי, שייקבע על ידי מומחה שימנה בית המשפט, במקום דיור חלופי. יתר על כן, הנאשמים הסכימו לצו הריסה בדבר חריגות בנייה בקרקע, אך לא נענו. הם מצווים לבצע את פעולות ההריסה הדרושות בתוך 60 יום. לתובע ניתנה רשות לפצל את הסעדים כמבוקש, אם כי אין בכך כדי לקבוע את זכאותם לדמי שימוש כנטען. כל צד אחראי להוצאותיו, והפינוי יתבצע לאחר שייקבע הפיצוי הכספי.