ת"א 6555-11-10

תקציר

התובעים, חקלאים שהשקו את שדותיהם במי קולחין מטוהרים ממפעל השפד"ן, חרגו מקצבת המים השנתית שלהם מהממונה בשנת 2003 וחויבו בתשלום עודף על ידי מקורות, ספקית המים. התובעים שילמו במחאה ותבעו את מקורות לצו מניעה למניעת ניתוק המים, אך בית המשפט המחוזי בבאר שבע דחה את תביעתם. הם ערערו לבית המשפט העליון, שדחה את הערעור אך אפשר להם להגיש תביעה חדשה. בתביעה החדשה הם דרשו ממקורות להחזיר את העמלות העודפות, שהסתכמו ב-4,898,709 שקל בתוספת ריבית. התובעים טענו כי התקנות לקביעת שכר טרחה עודף אינן חוקיות וכי קצבתם לשנת 2003 הופחתה שלא כדין. עוד טענו כי נציב המים התחייב להקצות מחדש מים בדיעבד, דבר שיבטל את החוב, אך לא עשה כן. מקורות טענה כי התובעים אינם זכאים להגיש תביעה זו לאחר דחיית הערעור וכי יש להפנות את טענותיהם לבג"ץ. עם זאת, השופט פסק לטובת התובעים, וקבע כי הם זכאים להגיש את התביעה וכי המונח "עתירה" בפסק דינו של בית המשפט העליון מאפשר תביעה אזרחית. לגופו של עניין, קבע בית המשפט כי התעריף בגין חריגה מהקצאת המים בתקנות התעריפים הוא "אגרה מיוחדת" כהגדרתה בחוק המים ובתקנות תשלומים מיוחדים. מאחר שתקנות אלה חייבו לדרג את האגרה על פי הסכום העודף ולאשר אותה על ידי נציב המים, ומאחר שהן העניקו לצרכנים זכות לטעון ולערער, תקנות התעריפים לא עלו בקנה אחד עם הוראות אלה. יתר על כן, מאחר ש"מקורות" לא חויבה בתשלום מיוחד על ידי הממונה, היה עליה להשיב לתובעים את מלוא הסכום שנגבה בגין חריגה מההקצאה. עוד קבעה השופטת כי טענותיהם האחרות של התובעים, הנוגעות לחוקיות ההקצאה המופחתת ולהתחייבות הממונה, מיותרות ואין צורך לדון בהן. מקורות חויבה להשיב לתובעים את הסכום הנתבע, בתוספת ריבית, אך לא נפסקו הוצאות בשל שיהוי התובעים בהגשת התביעה. התביעה נגד נציב המים ונתבע נוסף נדחתה, מאחר שלא התבקש נגדם סעד מהותי.