המ"ש 10679-07-25

תקציר

ניתוח משפטי זה עוסק בבקשה להארכת המועד להגשת בקשה למשפט בגין עבירת תנועה, שהגיש עלי סיידא נגד מדינת ישראל ומשטרת ישראל. הסוגיה המשפטית המרכזית נסובה סביב השאלה האם המבקש הציג נימוקים מספיקים כדי להצדיק מתן הארכה, בהתחשב בעקרונות ותקדימים משפטיים מבוססים. **עקרונות משפטיים וחידושים:** * **הסמכות למתן ארכה:** סמכות בית המשפט ליתן ארכה לבקשה למשפט נגזרת מסעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. * **התנאים למתן הארכות:** על בית המשפט להתחשב בשני תנאים עיקריים בבואו לבחון בקשה להארכה, הדומים לתנאים לביטול פסק דין שניתן בהעדר הנתבע: * **סיבה מוצדקת:** סיבה לגיטימית לאי הגשת הבקשה על ידי המבקש במסגרת הזמן שנקבעה. * **עיוות דין:** על המבקש להוכיח כי הוא יסבול מעיוות דין אם לא יינתן לו יומו בבית המשפט. יודגש כי סיבות אלה אינן מצטברות; יש לעמוד לפחות באחד מהם. * **חזקת המסירה ונטל ההוכחה:** * **חידוש משפטי/יישום:** התיק מסתמך מאוד על חזקת המסירה עבור דואר רשום שנשלח לכתובתו הרשומה של המבקש. חזקה זו, כפי שקיבלה חיזוק מתקדימים של בית המשפט העליון כגון ע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם*, מטילה על המבקש נטל משמעותי להוכיח אי קבלה. **נטל ההוכחה:** המשיבה (מדינת ישראל) עמדה בנטל המוטל עליה בכך שסיפקה אישור מסירה לדו"ח שנשלח בדואר רשום, וסומן "לא נדרש". עם זאת, המבקש לא עמד בנטל לסתור חזקה זו, שכן לא הוצגו ראיות לגבי מתי או כיצד נודע לו בפועל על הדו"ח. * **עיתוי הבקשה והעיכוב:** * **העיקרון המשפטי:** בית המשפט מתייחס במפורש לעיכוב בהגשת הבקשה למשפט. המועד האחרון להגשה היה 27 באפריל 2025, והבקשה הוגשה ב-27 ביולי 2025, עיכוב של שלושה חודשים. * **חידוש משפטי/בקשה:** בית המשפט מצטט את סעיף 229(ה) לחוק סדר הדין הפלילי, המאפשר משפט גם אם בקשה מוגשת באיחור, ובלבד שהיא נובעת מסיבות שאינן בשליטתו של המבקש ומוגשת מיד לאחר הסרת המניעה, או מטעמים מיוחדים אחרים. המבקש לא סיפק כל הסבר כזה לעיכוב. הסתמכותו של בית המשפט על תקדימים רבים של בית המשפט העליון (למשל, ע"פ 332/19 מרדכי קרמר נ' מדינת ישראל*, ע"א 1307/20 זאב גורשניק נ' מדינת ישראל*) מחזקת את העמדה כי אין די בטענות ללא ביסוס כדי להצדיק עיכוב כזה. * **הוכחת עיוות דין:** * **עיקרון משפטי:** כדי להוכיח עיוות דין, על המבקש להראות איזו טענה הוא מתכוון לטעון וכי יש לה "פוטנציאל ממשי לשנות את התוצאה". זה דורש סיבות הנתמכות במסמכים וראיות. * **חידוש משפטי/בקשה משפטית:** טענות המבקש בדבר אי היותו ברשותו בעת ביצוע העבירה וקיומו של "תצהיר סתמי" של אדם אחר (מר חוסיין סעידה) לא היו מספיקות. בית המשפט ציטט במפורש תקדימים (כגון: ע"פ 7292-08-20 בן דוד נ' ישראל*, ע"פ 8626/14 סמארה נ' מדינת ישראל*) המדגישים את חוסר היכולת של תצהירים בלתי מבוססים של צדדים שלישיים להוכיח טענת עיוות דין, במיוחד כאשר אין בהם פירוט על הנסיבות או הבסיס לזיכרון אירועים שהתרחשו בעבר. * **סופיות השימועים והאינטרס הציבורי:** * **העיקרון המשפטי:** בית המשפט מדגיש את עקרון סופיות הדיונים ואת האינטרס הציבורי בסיום עניינים משפטיים. עיקרון זה מנחה את בית המשפט שלא להעניק הארכות כדבר שבשגרה. * **חידוש משפטי/יישום:** בית המשפט שוקל במפורש את האינטרס הציבורי בסופיות הדיון כנגד נסיבותיו של המבקש. במקרה זה, בית המשפט מצא כי האינטרס הציבורי גובר בשל היעדר סיבה מוצדקת לעיכוב ואי הוכחת עיוות דין. * **היבטים פרוצדורליים (ללא חובת שמיעה):** * **העיקרון המשפטי:** בית המשפט חזר והדגיש כי אין חובה לקיים דיון במעמד שני הצדדים כאשר דנים בבקשה לביטול פסק דין שניתן שלא בפניו, בהתאם ל*ע"א 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם*. * **חידוש/יישום משפטי:** בית המשפט קבע כי המחלוקת בין הצדדים אינה מצריכה בירור עובדתי בדיון, תוך שהוא מפנה לתקדימים התומכים בגישה פרוצדורלית זו כאשר הטענות הקיימות ברורות דיין. לסיכום, הניתוח מדגים הקפדה על כללים פרוצדורליים ותקדימים משפטיים מבוססים. כישלונו של המבקש לבסס כראוי את טענותיו בדבר אי קבלת הדו"ח, השיהוי בהגשת התסקיר והפוטנציאל לעיוות דין הובילו לדחיית בקשתו, תוך העדפת עקרונות הסופיות והאינטרס הציבורי בהליך השיפוטי.