סע"ש 47266-04-19

תקציר

התובעת, עובדת הנתבעת, תבעה גמול שעות נוספות בגין עבודה מעל 60 שעות בחודש מעבר לשבוע העבודה הרגיל. הנתבעת טענה כי התובע לא היה זכאי לתשלום שעות נוספות שכן החוזה שלו אסר זאת, ותנאי עבודתו לא אפשרו פיקוח על שעותיו. עם זאת, השופטים פסקו לטובת התובע וציינו כי הנתבע יכול היה לפקח על שעותיו וכי התובע אכן עבד שעות נוספות. מאחר שהנאשמים לא ניהלו רישומים תקינים, נטל ההוכחה נפל עליהם. השופטים בחנו את חומר הראיות וקבעו כי התובע אכן עבד שעות נוספות, אך לא ניתן היה להוכיח במדויק את היקפם. על פי החוק, במקרים כאלה המעסיק אחראי למקסימום של 60 שעות נוספות בחודש. עוד קבעו השופטים כי הפסקותיו של התובע הפחיתו את השעות הנוספות שעבוד, וזמני הנסיעה בין לקוחות נחשבו לשעות עבודה. על סמך ממצאים אלה חישבו השופטים את השעות הנוספות של התובע וקבעו כי הוא זכאי לגמול שעות נוספות בסך 165,943 ₪. בנוסף, דחו השופטים את תביעתה שכנגד של הנתבעת להשבת פיצויי פיטורים שניתנו לתובע, וקבעו כי כתב הוויתור עליו חתם התובע אינו תקף ולא מנע ממנו לתבוע תשלומים נוספים. הנתבע חויב לשלם לתובע את סכום השעות הנוספות, בצירוף ריבית ושכר טרחת עורך דין.