ע"א 537/05

תקציר

פסק הדין מתייחס למחלוקת על בעלות על חלקת אדמה בכפר מנדא. התובע, יאסין זידאן, הגיש תביעה לבית המשפט בבקשה להכריז עליו כבעלים החוקיים של החלקה, אותה רכש בשנת 1956 ועיבד במשך שנים. הנתבעים, אליאס עטאללה ויורשי דודו, טענו כי יש לדחות את התביעה מכמה טעמים, ובהם התיישנות, שיהוי יתר, חוסר ראיות ואי צירוף צדדים רלוונטיים. במהלך הדיון העידו מספר עדים, ביניהם התובע והנתבעים. מהראיות עולה כי התובע אכן רכש את החלקה, החזיק בה ועיבד אותה במשך שנים רבות. השופט מצא את עדותו של התובע ושל עדיו כמהימנה. בינתיים, הנתבעים לא הביאו כל ראיה אובייקטיבית שתתמוך בטענותיהם. השופט בחן גם את הסכם המכר מיום 25.7.1956 ומצא כי הוא תקף ותואם את דרישות החוק. ההסכם, יחד עם החזקתו ארוכת השנים של התובע בקרקע, הוכיחו כי הוא הבעלים החוקיים. עוד טען השופט כי זכויות הנתבעים בחלקה לא נגזרו מהמנוח, שכן הוא מכר את הקרקע לתובע לפני מותו. לפיכך, הנתבעים לא יכלו לרשת את הקרקע. השופט התייחס גם לטענות הנתבעים בנוגע להתיישנות והשיהוי ומצא אותן לא משכנעות. מאחר שתביעת התובע הייתה לאכיפת זכות שוויונית בלתי רשומה במקרקעין מוסדרים, חלה התיישנות, והתביעה לא התיישנה. יתר על כן, הנתבעים הפרו את יחסי הנאמנות רק בשנת 2004, והתביעה הוגשה תוך זמן סביר לאחר מכן. לסיכום, פסק השופט לטובת התובע והורה על מחיקת שם הנתבעים ממרשם המקרקעין ורישומו של התובע כבעליו החוקיים. הוצאות המשפט לא נגבו מאף אחד מהצדדים.