בג"צ 708/06

תקציר

בית המשפט דחה את העתירה להכרה במעמד היהודי מכוח חוק השבות. החוק, המציע זכויות המבוססות על מורשת יהודית, מרחיב זכויות אלה גם לבני משפחתו של יהודי, בין אם היהודי חי ובין אם עלה לישראל. העותרים תבעו את זכותם על יסוד יהדותו של המנוח גורסקי, הבעל והאב. כדי לבסס את הזכאות נדרשה הוכחה עובדתית ליהדותו של גורסקי, הנתמכת בדרך כלל בראיות מנהליות, שאמורות להיחשב אמינות על ידי רשות סבירה. העותרים ביססו את טענתם על פסק דין של בית המשפט האוקראיני שהכיר במורשתו היהודית של גורסקי. עם זאת, משרד הפנים הישראלי נזקק לראיות אובייקטיביות נוספות מעבר לפסק דין זר זה, שהתבססו ברובן על עדויות ללא תיעוד משמעותי. יש לציין כי גורסקי לא הצליח בעבר לקבל אישור הגירה, בהיעדר ראיות מספיקות, והעותר הגיש את טענת חוק השבות רק לאחר שמסלולי הגירה חלופיים נכשלו. המשרד לא מצא ראיות אובייקטיביות משכנעות לאימות יהדותו של גורסקי ולכן דחה את הטענה, החלטה שנחשבה סבירה על ידי בית המשפט. בית המשפט הדגיש את סמכותו ושיקול דעתו הסביר של המשרד, ולא מצא עילה להתערבות שיפוטית. בנוסף, גישתה של העותרת העלתה שאלות לגבי מניעיה, ופגעה באמינות בקשתה. למרות שנשקלה האפשרות להעניק מעמד שונה מכוח חוק הכניסה לישראל, היא נדחתה כיוון שלא עמדה בקריטריונים של מקרים הומניטריים מיוחדים. עם זאת, המדינה הצביעה על קצבאות עתידיות אפשריות לביקור אמה של העותרת בישראל. ככלל, העתירה לא נתמכה בראיות מספיקות או בנסיבות חריגות המצדיקות שינוי במעמד, שהוביל לדחייתה.