ת"א 57928-06-13

תקציר

רשות הפיתוח, הבעלים של כמה חלקות קרקע ביפו, הגישה תביעה נגד נכדיו של החוכר הקודם, בדרישה לפנותם ולהשיב את הנכס. הנתבעים טענו כי הם מחזיקים במקרקעין שנים רבות, וכי אין לערער על החזקתם מחמת התיישנות, או לחילופין להעניק להם סעד מן היושר. עוד טענו כי החזיקו בקרקע באישור רשות הפיתוח, ולכן אין זה צודק לפנותם. בית המשפט פסק לטובת רשות הפיתוח. בית המשפט קבע כי הנתבעים לא הוכיחו את בעלותם במקרקעין לפני שנת 1970, כנדרש בחוק ההתיישנות, ולכן תביעתם נדחתה בעילות אלה. כמו כן, בית המשפט קבע כי לנתבעים ניתנה רשות להשתמש במקרקעין, בין במפורש ובין אם במשתמע, על ידי רשות הפיתוח. עם זאת, הרשאה זו בוטלה עם הגשת התביעה הנוכחית. באשר לזכויות הנתבעים בדירה, מצא בית המשפט כי אלמנתו של המושכר המקורי הייתה דיירת מקורית, ולאחר מותה הפכו ילדיה לדיירים ממשיכים. בית המשפט הכיר בנתבעים 1, 2 ו-4 כדיירים מוגנים לפי חוק הגנת הדייר, אך לא בנתבע 3, שהיה בעלה של נתבעת 2. עוד קבע בית המשפט כי הנתבעים הפרו את תנאי הסכם השכירות, אשר הקים עילה לפינוי. ההפרות כללו בניית תוספות לדירה ללא היתר, ולכן בית המשפט סירב להעניק לנתבעים סעד הוגן. עם זאת, בית המשפט התיר לרשות הפיתוח לפצל את סעדיה ולתבוע דמי שימוש ראויים מהנתבעים, אם תרצה בכך. לסיכום, בית המשפט הורה לנתבעים לפנות את הנכס בתוך 180 יום ולשלם לרשות הפיתוח הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ₪.