עמ"נ 27083-03-15

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על החלטת הוועדה הבין-משרדית לסרב להעניק מעמד לאדם שבן זוגו הוא אזרח ישראלי. המערערת, שאינה אזרחית ישראלית, הגישה בקשה לאזרחות בעקבות פטירת בעלה. על פי חוק האזרחות, לשר הפנים יש סמכות להעניק אזרחות במקרים כאלה, והוא קבע לשם כך "הליך מדורג". עם זאת, הוועדה הבין-משרדית לא מצאה טעם הומניטרי המצדיק מתן מעמד למערערת, בהתחשב בקשריה לארץ מוצאה ובעובדה שקשריה לישראל לא היו חזקים דיים. בית המשפט הסכים עם המלצת הוועדה, הכיר במצבו הקשה של המערער אך לא מצא עילה משפטית להתערב. טענותיה של המערערת, שהתמקדו בשהותה הממושכת בישראל, בהתנדבותה ובקשריה עם משפחת בעלה המנוח, לא נחשבו מספיקות כדי לגבור על קשריה מחוץ לישראל, במיוחד נוכח העובדה שיש לה משפחה ורכוש בארץ מוצאה. בנוסף, ציין בית המשפט כי הוועדה נתנה פעמיים למערערת הזדמנות להציג את טענותיה, והחלטתה הייתה מנומקת היטב. המערערת נדרשה לעזוב את הארץ בתוך 60 יום, ופסק הדין ניתן בהיעדרה.