עת"מ 979-04-15

תקציר

המשיב ביקש לדחות את העתירה בנימוק שהעותר כבר עשה צדק ולא התייצב במתקן חולות במועד שנקבע, ולמעשה עשה צדק עם עצמו. זאת ועוד, הגשת העתירה נעשתה בטרם עת, שכן היא הוגשה יום אחד בלבד לפני מועד אכיפת צו העיכוב, דבר שגרם לעיכוב. המשיב טען כי אין לדון בחוקתיותו של החוק למניעת הסתננות מאחר שהנושא ממתין להכרעת בית המשפט העליון. עוד נטען, כי טענותיו של העותר בדבר היותו קורבן לסחר בבני אדם משוללות כל יסוד, שכן הן לא הוזכרו בראיונותיו הראשונים עם הגעתו לישראל. העותר לא הביא ראיות מספיקות למצבו הרפואי והמשיב הצהיר כי בעיותיו הבריאותיות לא יפריעו לשהותו בחולות, מה גם שניתן שם טיפול רפואי. בית המשפט דחה גם את טענת העותר כי קשריו המשפחתיים עם בתו ונכדיו בישראל צריכים לפטור אותו מצו השהייה משום שהיא תמכה בו כלכלית, דבר שאינו חריג הקבוע בחוק. זאת ועוד, בקשת המקלט של העותר הוגשה לאחר מתן צו השהייה, ולא סביר שתצליח על סמך הצהרותיו הקודמות עם הגעתו לישראל. ככלל, השופט קבע כי העותר אינו זכאי לחריגים כלשהם ודחה את העתירה, תוך שהוא מדגיש כי פעולות העזרה העצמית של העותר והגשת העתירה בטרם עת אינן מקובלות. ההחלטה התקבלה מבלי להורות על הוצאות, בהתחשב בנסיבותיו של העותר.