ת"פ 56141-10-10

תקציר

הנאשם, ילד בן 12, הואשם בהריגת דודו באמצעות דקירה בגבו בסכין. האירוע התרחש על רקע סכסוך בין אמו של הנאשם לבין גיסיה, לרבות המנוח, סביב סגירת שער הכניסה לבניין המשותף שלהם באמצעות שרשראות ברזל. ביום האירוע ירדו הנאשם ואמו לחצר לפתוח את השער. הדבר עורר את זעמו של הדוד שריתך שוב את השער. לאחר מכן הגיע המנוח למקום והתפתח עימות פיזי בין המנוח לבין אמו של הנאשם. הנאשם השליך את הבקבוק הראשון לעבר המנוח, והעימות הסלים. אמו של הנאשם והמנוח החליפו בקבוקים וקללות. האם והנאשם נכנסו לשטח בית המטבחיים, ובעקבותיהם המנוח. לאחר מכן נטל הנאשם סכין מתוך העסק ודקר את המנוח פעם אחת בגבו וגרם למותו. הנאשם הודה בדקירה, אך טען כי פעל מתוך הגנה עצמית ולא התכוון להרוג את המנוח. בית המשפט מצא כי טענת ההגנה העצמית של הנאשם אינה יכולה לעמוד שכן מעשיו לא עמדו בדרישות ההגנה העצמית. בית המשפט דחה גם את טענותיו האחרות של הנתבע, לרבות הגנה עצמית כוזבת, טעות במצב העניינים והגנה על דירה. בית המשפט קבע כי לנאשם היה היסוד הנפשי הנדרש להריגה, וקבע כי היה מודע לסכנה הטמונה בשימוש בסכין וכי מעשיו היו לכל הפחות פזיזים באשר לגרימת התוצאה הקטלנית. בהתאם לכך, הרשיע בית המשפט את הנאשם בהריגה בגין דקירת המנוח.