ע"א 2720/08

תקציר

בתיק משפטי מורכב זה, פסק בית המשפט להרשיע את ז'אן בניהול משא ומתן בחוסר תום לב ואת עו"ד לייבנגרוב ברשלנות בייצוג. שניהם הונחו לשלם פיצויים לליבמן, בעקבות ממצאים מפורטים. בית המשפט דחה את טענת הגנת ההתיישנות. ליבמן לא הבין עד 1996 שהם לא רכשו זכויות בעלות למרות שחתמו על מזכר דברים ב-1991. חוסר תום הלב של ז'אן נבע מכך שלא תיקן את אמונתו המוטעית של ליבמן כי רכישתם היא רכישת נכס, במחיר גבוה משמעותית מזכויות חכירת המשנה בפועל, שז'אן רכשה הרבה יותר זול קודם לכן. רשלנותו של עו"ד ליבנגרוב הייתה בכך שלא יידע את ליבמן בדבר טיבן האמיתי של זכויותיהם והסיכונים הכרוכים בעסקה. פסק הדין הבחין בין אחריותם של ז'אן ולייבנגרוב; למרות שמעשיהם היו משלימים ולא סותרים, שניהם נשאו באחריות. בית המשפט חישב מחדש את הנזק בהתבסס על עקרונות פיצויי הסתמכות, תוך ניכוי שווי מה שליבמן קיבל ממה ששילמו, וכן התייחס לאובדן ההזדמנות שלהם לרכוש נכס דמוי בעלות. כתוצאה מכך, בית המשפט הקצה 75% מחבות הפיצויים לעו"ד לייבנגרוב ו-25% לז'אן, ובכך שינה את חלוקת האחריות של בית המשפט הקודם. באשר לשכר טרחת עורך הדין והוצאותיו, בית המשפט מצא את הניכויים הקודמים סבירים ואישר אותם, תוך התאמת חלוקתם בהתאם ליחס חבות הפיצויים המתוקן. פסק הדין הדגיש את הבאת ליבמן למצב של טרום משא ומתן תוך התחשבות במורכבות עסקאות העבר והמשא ומתן.