פש"ר 453/03

תקציר

המבקשת, חברה פרטית לשיווק מערכות לטיפול במים, התקשרה בהסכם מכר עם המשיבה, חברה למפעלי מזון, לרכישת שתי מערכות אלקטרוליזה/אוסמוזה. ההסכם כלל סעיף שמירה הקובע כי המבקש יישאר הבעלים של המערכות עד לביצוע התשלום המלא, וסעיף המאפשר למבקש לרשום שעבוד על המערכות. לאחר ששיקים של המשיב חזרו, טען המבקש כי הפר את ההסכם וניסה לשלוף את המערכות באמצעות סעיף השמירה. עם זאת, כונס הנכסים של המשיב טען כי תניית השמירה סותרת את מהות ההסכם וכי כוונתה האמיתית של המבקשת הייתה להקים שעבוד על המערכות. בית המשפט בחן את כוונת הצדדים באמצעות מבחן דו-שלבי, בהתחשב בגורמים סובייקטיביים ואובייקטיביים כאחד. נמצא כי התנהלות המבקש ונסיבות ההסכם מצביעות על כוונה להקים שעבוד ולא לשמור על הבעלות. בנוסף, בחינה אובייקטיבית של המובן הכלכלי והמסחרי של ההסכם חיזקה מסקנה זו. כך, קבע בית המשפט כי מדובר בעסקת משכון מוסווית ונופלת תחת חוק המשכון. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי סעיף השמירה במקרה זה אינו מבטיח את זכותו של המבקש על נושי המשיב, שכן המבקש לא הוכיח כוונה אמיתית לשמור על הבעלות. בית המשפט התייחס גם לרטרואקטיביות של פסק דין קידוחי צפון, ששינה את הנוף המשפטי בכל הנוגע לסעיפי שמירה, והגיע למסקנה כי במקרה זה השפעתו של פסק הדין הקודם הייתה גורם רלוונטי. בסופו של דבר, נחשב המבקש לנושה רגיל ונדרש להגיש תביעת חוב, כאשר המערכות נותרו בידי המשיב. כמו כן חויב המבקש לשלם את הוצאותיו המשפטיות של כונס הנכסים ושכר טרחת עורך דין.