תא"ח 32073-01-17

תקציר

התובעת, עמידר, עותרת לבית המשפט בבקשה להורות לנתבעת, חן, לפנות את הדירה בה היא מתגוררת כיום, שכן לחן אין זכות חוקית לעשות כן. עמידר השכיר את הדירה לאמו של חן בשנת 1995, ולאחר מותה בשנת 2015 עבר חן להתגורר בדירה. עמידר טוען כי חן שוהה בנכס שלא כדין וללא תשלום שכר דירה. חן, לעומת זאת, טוענת כי זכותה להמשיך ולהתגורר בדירה כפי שהתגוררה בה עם אמה, הדיירת החוזית, במשך שנים רבות. עוד היא טוענת כי הוכרה בעבר כבעלת זכות זו. עיקר הדיון נסוב סביב השאלה האם חן התגוררה עם אמה בדירה בתאריך מסוים, 1.8.09, ולפחות ארבע שנים לפני פטירת אמה, מה שיקבע את זכותה החוקית להתגורר בדירה כ"דיירת ממשיכת". עמידר מציג שלושה מקורות המצביעים על כך שחן לא התגוררה עם אמה: דיווחים מביקורים שערכו נציגי התובעת, תצהירים שנתיים של האם וכתובתה הרשמית של חן הרשומה במרשם האוכלוסין. עם זאת, חן ועדיה מעידים כי היא אכן התגוררה בדירה בתקופה הרלוונטית. השופט מוצא את טענתה של חן משכנעת יותר, וסבור שהיא התגוררה עם אמה בדירה. עם זאת, השופט פוסק לטובת עמידר. זאת משום שחן מודה כי קשרה קשר עם אמה להונות את עמידר באמצעות שינוי כתובתה והצהרות כוזבות כדי לקבל הנחה בשכר הדירה. השופטת מדגישה כי בית המשפט אינו יכול לתמוך בהתנהגות מרמה כזו וכי חן לא צריכה ליהנות ממעשיה הפסולים. לפיכך, למרות מגוריה של חן בדירה, התנהלותה המרמתית מונעת את הכרתה כ"דיירת ממשיכת". השופט מורה לחן לפנות את הדירה עד 30.5.18 ולשלם את הוצאותיו המשפטיות של עמידר, כולל שכר טרחת עורך דין.