עב"ל 391/07

תקציר

בפסק דין זה שקל בית המשפט את הטענות והראיות שהוצגו והגיע למסקנה כי יש להכיר בפגיעת הכתף של המערער כפגיעה בעבודה עקב מיקרוטראומה. החלטה זו התבססה על מסגרת משפטית המחייבת הוכחת פגיעות זעירות וחוזרות ונשנות הגורמות במצטבר לנזק משמעותי. המערערת ביצעה תנועות עבודה חוזרות ונשנות, שהובילו לדברי מומחה לדלקת בכתפה. בית המשפט הדגיש כי פעולות מונוטוניות ומתמשכות אלה לא היו אקראיות וגרמו לעומס על הכתף עקב שימוש יתר במהלך תפקידה כקופאית. למרות שהמומחה הכיר בכך שהדלקת יכולה להיות הפיכה, בית הדין הדגיש כי הלחץ המצטבר והפגיעות הקלות מגדירים אותה כפגיעה בעבודה על פי אמות המידה המשפטיות הקיימות. תפקידו של המומחה היה ליידע את בית המשפט ולא לקבוע סיבתיות, הנמצאת בסמכותו של בית המשפט. בדחותו את הטענות נגד ההכרה בפגיעה, קבע בית המשפט כי כל הערכת הפיכות הנזק נוגעת לקביעת דרגת הנכות על ידי ועדה רפואית, ולא לסיווגו של הפגיעה. לפיכך התקבל הערעור, הפגיעה הוכרה כקשורה לעבודה, והמקרה הועבר להערכת נכות. בנוסף, חויב המוסד לביטוח לאומי בהוצאות משפט בסך 2,500 ש"ח בתוספת מע"מ, שישולמו בתוך תקופה קצובה. ההחלטה ניתנה בהעדר הצדדים ביום 15.6.08.