ת"א 36593-02-19

תקציר

לבית המשפט נתונה הסמכות להעלות את שאלת בטלותם של ההסכמים המהווים את נושא התביעה. במקרה זה, לשני הצדדים אין תמריץ להעלות סוגיה זו בעצמם, ומאחר שאי החוקיות ניכרת מההסכם עצמו כמתואר בתביעה, בית המשפט יעלה אותה מיוזמתו. ההסכמים המדוברים הם שותפויות בין עורך דין לשמאי מקרקעין, וחלוקת שכר טרחה, שאינן חוקיות על פי חוק לשכת עורכי הדין ותקנות שמאי מקרקעין (אתיקה). מדובר בטענות להסכמים פסולים ולכן, גם אם יוכחו, הן בטלות. התובע טוען כי אין להטיל עליו את האיסורים הנוגעים לעורכי דין שכן הוא אינו כזה, אך קיים איסור מקביל בתקנות הנוגעות לשמאי מקרקעין. התביעה מבקשת לאכוף הסכם בלתי חוקי, ולכן היא בטלה. בית המשפט נוקט משנה זהירות בבואו לדחות תביעה על הסף, בהנחה שכל העובדות בתלונה נכונות, אך במקרה זה, גם אם כן, אין סיבה להעניק לתובע סעד כלשהו. אי החוקיות אינה שולית להסכם אלא לבו ומהותו, והענקת הסעד הכספי הנתבע תחייב את בית המשפט להורות על מעשה בלתי חוקי. התובע היה מודע לפגם, וחומרת ההפרה, כפי שהיא משתקפת בתלונה, גבוהה. צווי המניעה והצווים המבוקשים לחשבונות מנוגדים לתקנת הציבור ולא ניתן להוציאם, ומהתלונה עצמה עולה כי שירותי השמאות ניתנו ללקוחות ולא לנתבעים. חוסר נכונותו של התובע לקבל את הדיון באי חוקיות מכביד גם עליו. מכל הטעמים הללו, התביעה נדחית על הסף, וכל צד יישא בהוצאותיו. פסק דין זה יישלח לגופים האחראים לשמירה על כללי אתיקה הן לשמאי מקרקעין והן לעורכי דין.