ע"פ 30/15

תקציר

במסגרת סקירה מפורטת של התיק, בחן בית המשפט לערעורים את פסק דינו של בית משפט קמא בעניינו של נאשם שהורשע בשורה של עבירות, לרבות מעשים מגונים ומעשי סדום בקטינים ד' ו-ס'. בית המשפט אישר את ממצאי בית משפט קמא בדבר מהימנות המתלוננים, חרף טענות המערער בדבר סתירות לכאורה ו"זיהום" העדויות בשל השפעות חיצוניות. הוסבר כי סתירות מינוריות בעדויות של נפגעי עבירות מין הן שכיחות ואינן מערערות בהכרח את אמינותן. בית המשפט הדגיש כי עדויות, בעיקר של קטינים, יכולות להיות אמינות גם אם הן חסרות עקביות, כל עוד קיים "גרעין של אמת" ולבית המשפט יש רושם משכנע לגבי אמיתותן. בית המשפט אף פירט כיצד ניצל המערער את פגיעותם של הקטינים והשתמש במתנות כדי להבטיח ציות. בנוסף, בית המשפט התייחס ביסודיות ודחה את טענותיו של המערער בדבר טעויות פרוצדורליות וקנוניה לכאורה נגדו, ולא מצא כל ראיה ממשית להוצאת דיבה או לקנוניה כלשהי בין משפחות המתלוננים. באשר לגזר הדין, בית המשפט לערעורים קיבל את ערעור המדינה להחמיר את העונש מ-9 ל-10.5 שנים, וקבע כי העונש המקורי היה קל בהתחשב בחומרתן ובממושך של העבירות. יתר על כן, בית המשפט הכיר בנורמות החברתיות החזקות נגד מעשים כאלה, במיוחד בהקשר קהילתי, והדגיש את חוסר החרטה שהפגין המערער. השופטים הסכימו עם פסק הדין, ואישרו מחדש את חומרת העבירות ואת נאותות העונש המוגבר.