ע"פ 1060/97

תקציר

התיק סובב סביב בעל תחנת דלק שהואשם באספקת בנזין ברמת אוקטן נמוכה מהתקן הרשמי המותר, תוך הפרה של חוק התקנים וחקיקה אחרת. הבעלים טען כי אינו יודע כיצד זה קרה ולא הציג כל ראיה לרשלנות כלשהי מצדו. בית משפט השלום האמין לעדותו וזיכה אותו, אך בית המשפט המחוזי הרשיע אותו על סמך עדותו של נהג המכלית. בית המשפט העליון, לאחר ערעורים ראשוניים, מצא כי נפלו פגמים בפסק דינו של בית המשפט המחוזי והחזיר להם את התיק. לאחר מכן החיל בית המשפט המחוזי את סעיף 22(ב) לחוק העונשין, הקובע כי המערער נושא באחריות מוחלטת אלא אם כן הצליח להוכיח כי עשה כל שניתן כדי למנוע את העבירה, והרשיע אותו שוב. בית המשפט העליון, בערעור סופי, אישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, וקבע כי הבעלים לא עמד בנטל ההוכחה להראות כי עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה. הראיות הראו כי הדלק היה מהול בתחנה, והבעלים לא יכול היה להוכיח אחרת, או כי נקט בכל אמצעי הזהירות הנדרשים. כתוצאה מכך, בית המשפט העליון דחה את הערעור ואישר את אשמתו של הבעלים, והחזיר את התיק לבית משפט השלום לצורך מתן גזר הדין.