בג"צ 295/83

תקציר

פסק הדין מתייחס לעתירה שהוגשה נגד עיריית קריית ביאליק, נגד החלטתה לדחות את כל ההצעות שהוגשו בתגובה למכרז להשכרה וניהול של בריכת שחייה. במכרז הוצעו שתי אפשרויות: ניהול הבריכה כמות שהיא (אפשרות א') או ניהול בריכה מחוממת לאחר ביצוע השינויים הנדרשים (אפשרות ב'). עם זאת, לעירייה לא הייתה כל כוונה להמשיך באופציה א'. בית המשפט פסק לטובת העותרים, וקבע כי התנהלות העירייה אינה חוקית, שכן היא פעלה בחוסר תום לב בכך שהזמינה כלפי חוץ הצעות לשתי האפשרויות כאשר לא הייתה לה כל כוונה לקבל אף אחת מהן לפי אופציה א'. חובתה של העירייה, כבעלת המכרז, היא לנהוג בתום לב ולשקול כל הצעה לגופה. הימנעותה מכך מהווה הפרה של המשפט הציבורי והפרטי. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי בקשת העותרים להתקשר בחוזה לפי תנאי המכרז המקוריים אינה סבירה, שכן חלף זמן רב מדי וההצעה פקעה. לא ניתן היה להשתמש במכרז הישן לקבלת הצעות חדשות שלא הוגשו במסגרתו. במקום זאת, העירייה הייתה צריכה לערוך מכרז חדש. העתירה נדחתה, אך העירייה חויבה לשאת בהוצאות העותרים בסך 150,000 ₪ בשל התנהלותם בנושא. ההחלטה לדחות את כל ההצעות לא הייתה תקפה, והמכרז בוטל. פסק הדין הדגיש את חשיבות תום הלב בהליכי מכרז, וקבע כי החלטות מנהליות יתבססו על שיקולים ענייניים.