ע"א 1393/92

תקציר

במקרה הנוגע לעיזבונו של הרב דב קזצ'קוב ז"ל, אישר בית המשפט העליון את החלטת הערכאה הנמוכה לדחות ערעור על תוקפם וביצועם של שינויים בצוואתו. הצוואה המקורית הורישה רכוש מסוים לבתו של המערער, אך תוספת מאוחרת יותר העבירה נכס זה למשיב, אחת מאחיותיו של המערער. לאחר שהתגלעו מחלוקות בין האחיות בנוגע למימוש הצוואה, הושג הסכם שאושר על ידי בית המשפט, המאפשר הוצאת צו קיום צוואה. הסכם זה שמר על זכותה של המערערת לערער על שינוי הצוואה מטעמים של כשירותה של המנוחה והשפעתה הבלתי הוגנת מצד הנהנים, אחיותיה. בהמשך הגיש המערער תביעה לביטול הסעיף המעניק את הנכס למשיב, בטענה שהמנוח לא היה צלול בדעתו והושפע שלא כהלכה. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה, והוביל לערעור זה. בית המשפט העליון מצא את טענות המערערת בלתי עקביות: מחד גיסא הכרה בתוקפה של הצוואה להליך קיום הצוואה, ומאידך גיסא ערעור על חלוקתה של הצוואה הספציפית. בית המשפט הדגיש את חשיבותה של תקנת הציבור, והדגיש כי לא ניתן לתמרן הליכים משפטיים על ידי הצגת עמדות סותרות. לפיכך, דחה בית המשפט העליון את הערעור, בקובעו כי צו קיום הצוואה, כפי שהוסכם, עומד בעינו, ולא ניתן לערער באופן סלקטיבי על תוקפם של ההליכים הנוגעים לצוואה ותוספותיה.