בג"צ 500/72

תקציר

העותר, שעזב את בית ג'אלא לאחר מלחמת ששת הימים בגיל 16 כדי להינשא בעמאן ולעבור לכווית, אינו זכאי להיתר קבוע לגור בגדה המערבית הכבושה. בג"ץ קבע כי עם שובה בשנת 1972 היא תיירת המבקשת להשתקע באזור ולא תושבת חוזרת. השינויים הנובעים מהקמת הממשל הצבאי דוחים את החוק הקודם בשטח הכבוש, ומטעמי ביטחון יכולות הרשויות לפקח על הכניסה לאזור ולהגביל אותו. המשפט הבינלאומי אינו מעניק לפרט זכויות שהוא יכול לאכוף נגד הרשויות. עזיבתה מרצון של העותרת ושהותה הממושכת בחו"ל משמען שהיא אינה מוגנת על ידי איסור הגירוש הקבוע באמנת ג'נבה. תחת זאת, על בית הדין לכבד את עקרונות המשפט הבינלאומי, המאפשרים במקרה זה את מדיניותן הליברלית של הרשויות להתיר ביקורים זמניים בשטח הכבוש. לפיכך, העתירה לרישיון לישיבת קבע נדחית.