ת"א 3324/09

תקציר

התובעים, באי כוחה של אישה שנפטרה, טענו כי סרטן המעי הגס נגרם כתוצאה מתנאי עבודתה וחשיפתה לחומרים רעילים ולקרינה מייננת בעת עבודתה בבית החולים הנתבע. עם זאת, בית הדין מצא כי התובעים לא הביאו ראיות מספיקות להוכחת קשר סיבתי בין העסקתה של המנוחה לבין מחלתה. באשר לחשיפה לחומרים רעילים, הודה העד המומחה מטעם התובעים, ד"ר משה, כי הספרות המקצועית אינה מצביעה על קשר בין חומרים אלה לבין סרטן המעי הגס. זאת ועוד, הנתונים הסטטיסטיים שהוצגו על היארעות הסרטן בקרב עובדי הנתבעת, בהם ארבעה עובדי מעבדה עם סרטן המעי הגס והחלחולת ואחד עם סרטן הקיבה, לא נחשבו משמעותיים על ידי המומחים ולא הוכיחו קשר סיבתי. יתר על כן, התובעים לא הצליחו להוכיח כי מחלת הסרטן של המנוח נבעה מחשיפה לקרינה מייננת. טענתו של ד"ר משה כי הספרות המחקרית ביססה קשר סיבתי בין חשיפה כזו לבין סרטן המעי הגס אותגרה במהלך חקירתו הנגדית. עוד נמצא כי המנוחה אינה עונה להגדרת "עובדת קרינה" על פי התקנות הרלוונטיות, שכן היא לא נחשפה לרמות קרינה משמעותיות. עדותה שלה ותשובותיה לשאלון שהוצג לה אישרו את חוסר החשיפה הזה. ככלל, הגיע בית הדין למסקנה כי אין קשר סיבתי בין מחלתה של המנוחה לבין תנאי עבודתה, ועל כן נדחתה תביעת הרשלנות. פסק דין זה ניתן שלא בנוכחות הצדדים ולא נפסקו הוצאות.