ע"א 6330/96

תקציר

בית המשפט העליון הפך את החלטת בית המשפט המחוזי בעניינם של אם וילדה, שלקו בשיתוק מוחין לכאורה בשל רשלנות רפואית במהלך הלידה בבית חולים בבעלות המדינה. האם סבלה מלחץ דם גבוה במהלך הריונה, אך הבדיקות נותרו תקינות עד למתן אפידורל זמן קצר לפני הלידה. לאחר הזריקה, לחץ הדם האימהי והדופק העוברי ירדו, מה שהוביל בסופו של דבר ללידת מלקחיים והילד אובחן עם שיתוק מוחין. תחילה קבע בית המשפט המחוזי כי לא הוכחה רשלנות או קשר סיבתי בין פעולות בית החולים לבין המצב. עם זאת, בית המשפט העליון מצא מסקנה זו שגויה. היא קבעה מנגנון לפיו ירידה בלחץ הדם בעקבות האפידורל יכולה להסביר מצוקה ונזק לעובר, בניגוד לממצא לפיו לא היה מספיק זמן להתפתחות נזק ב-15 הדקות שחלפו בין ההזרקה ללידה. יתר על כן, היעדר רשומות רפואיות קריטיות העביר את נטל ההוכחה אל בית החולים, שלא הוכיח היעדר רשלנות או סיבה חלופית לפגיעה. בהינתן תקנות המחייבות ניהול רישומים למשך עשרים שנה, רשלנות בית החולים בניהול הרישומים היוותה "נזק ראייתי" שפגע ביכולתם של המערערים להוכיח את טענתם. בכך ובקשר הסיבתי שנקבע, חייב בית המשפט העליון את בית החולים לפצות את המערערים, תוך שהוא מדגיש את החשיבות של ניהול רשומות רפואיות יסודיות לשם שמירה על זכויות החולה. התיק הוחזר לבית המשפט המחוזי כדי שיקבע את סכום הפיצוי, ובית החולים חויב לשלם הוצאות משפט.