ע"א 56738-11-23

תקציר

הערעור מצליח באופן חלקי להפוך את החלטת הערכאה הנמוכה שלא לפסוק הוצאות למערער. השופטת, השופטת תמר בר-אשר, מסכימה עם המערער כי נימוקי הערכאה הנמוכה יותר לשלילת הוצאות לא היו מוצדקים. ראשית, המערערת לא הייתה אשמה באופן ניהול ההליכים, שכן הצורך במשפט מלא נבע מסירובו של המשיב למנות מומחה מוסכם. שנית, הפער המשמעותי בין הסעד הנתבע לבין הסעד שקיבל, לצד דחיית מרבית התביעה, היה צריך להביא לזיכוי המערער בהוצאות. שלישית, הימנעותו של המערער מלהציג ראיות משמעותיות או להסתמך על חוות דעתו המומחית, שהובילה לסעד המינימלי שניתן, אינה יכולה להוות הצדקה לשלול ממנו הוצאות, מה גם שהגנתו לא הייתה בלתי סבירה או מכבידה. השופט בר-אשר מתערב בהחלטת הערכאה הנמוכה בעניין ההוצאות ומורה למשיב לשלם למערער את הוצאות ההליך בבית משפט קמא, שנקבע על 8,000 ש"ח, ואת הליך הערעור, שנקבע על 2,000 ש"ח. סך ההוצאות המשפטיות, בסך 10,000 ₪, ניתן לקיזוז מהסעד הכספי שנפסק למשיב כנגד המערערת בפסק הדין של הערכאה הנמוכה יותר. הפיקדון שימסור המערער יוחזר לו באמצעות עורך דינו. הערעור נדחה, והסכום שהמערערת חייבת לשלם למשיב נותר ללא שינוי ועומד על 5,265 ₪.