עת"א 27418-06-13

תקציר

פסק דין זה עוסק בעתירה שהגיש אסיר מהשטחים הפלסטיניים, המרצה עונש של 20 חודשי מאסר בגין חבלה חמורה ושהייה בלתי חוקית בישראל. העותר ביקש שחרור מוקדם ברישיון, דבר שנדחה על ידי ועדת השחרורים בשל חומרת העבירה והחשש לשלום הציבור. החלטת הוועדה התבססה על ההנחה כי מסוכנותו של העותר נמשכת, אך ורק על סמך אופי פשעיו. עם זאת, השופט פסק לטובת העותר, בקובעו כי הוועדה לא שקלה שיקולים מכריעים אחרים המפורטים בחוק שחרור על תנאי, כגון נסיבותיו הפרטניות של העותר, התנהגותו בכלא, סיכויי השיקום והיעדר בעיות משמעת במהלך המעצר. השופט הדגיש כי חומרת העבירה לבדה אינה מהווה בסיס מספיק לחזקת מסוכנות עתידית. לפיכך, התיק יוחזר לוועדת השחרורים לדיון חדש בו יובאו בחשבון כל השיקולים הרלוונטיים. הדירקטוריון מתבקש למסור החלטה חדשה בתוך 21 יום, תוך התייחסות מפורשת לכל הנתונים שהוזכרו. פסק הדין מדגיש את הצורך בהערכה פרטנית ונמנע מחזקות כלליות של מסוכנות, ובכך מבטיח הערכה הוגנת של עניינו של העותר.