ת"א 17646-06-22

תקציר

התובע, שהיה מעורב בתאונת דרכים בשנת 2017, הגיש תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף נגד הנתבע, בין היתר בשל הוצאות הקשורות להסעות ולקבלני משנה, הפסדי שכר וכאבים פיזיים, בהם חלקה הנתבעת. בית המשפט הכיר בנכות הרפואית של התובע, בנכות התפקודית ובניכוי השכר בשיעור של עד 12.5%. עם זאת, התובע לא הביא ראיות מספיקות להפסדי שכר בפועל, מלבד כ-30,000 ₪, ולא הוכיח כי מצבו הרפואי מנע ממנו לעבוד. עוד מצא בית המשפט כי הכנסתו של התובע, בניגוד לטענותיו, גדלה בשנים שלאחר התאונה. באשר לטענות התובעת להגדלת ההוצאות על קבלני משנה והובלה, ציין בית המשפט כי סך ההוצאות על העובדים לא גדל אלא ירד, והתובע לא הצליח לבסס קשר סיבתי בין הוצאות אלה לבין התאונה. בית המשפט פסק לתובע 30,000 ₪ בגין הפסדי שכר בעבר ודחה את תביעותיו להפסד הפרשות לפנסיה, בהיותו עצמאי. בית הדין דחה גם את תביעתו של התובע להפסדי שכר עתידיים, בהתחשב בגילו המתקדם ובהיעדר ראיות המצביעות על כך שהיה ממשיך לעבוד מעבר לגיל 70. בגין סיוע בעבר ובעתיד מצדדים שלישיים פסק בית המשפט 3,000 ש"ח, ובגין הוצאות רפואיות בעבר ובעתיד נפסקו 4,000 ש"ח. שני הצדדים הסכימו על 18,000 שקל עבור כאב וסבל. בית הדין הכיר בתאונה כתאונת עבודה, וזיכה את הנתבע בניכוי רעיוני של 64,500 ₪ מהמוסד לביטוח לאומי, והותיר את התובע ללא פיצוי לאחר ניכוי זה. משכך, דחה בית המשפט את התביעה, אך הורה לתובע לשלם לנתבע 3,000 ₪ הוצאות משפט ואגרות.